ש.
הי,בגל הראשון של הקורונה הייתי מלאה באמונה שהנה, המשיח מגיע! והייתי חזקה ואופטימית, אבל עכשיו כלום לא קרה, המצב רק החמיר ויש כל כך הרבה צרות, אני מרגישה שאני לאט לאט מאבדת לגמרי את האמונה החזקה שהייתה לי , ולקראת 9 באב בכלל אין בי תחושה שעוד מעט יבנה בית המקדש...
ת
היי אהובה!
וואו, כ''כ מבינה אותך...
לקראת ליל הסדר הייתה תחושה כ''כ חזקה שהנה, כמו במצרים, הקב''ה מכניס את כולנו לבתים כדי להביא גאולה. זה אוטוטו מגיע...ו...שלא... לאט לאט התחושה הזאת התחילה להתמוסס...כבר לא מדברים על גאולה ועל משיח נכנסנו לאיזשהו קהות חושים והתרגלנו לשגרת קורונה.
אז מה עושים? איך אפשר להמשיך ולחזק את האמונה?
אני רוצה לחלק את התשובה לכמה חלקים- קודם כל ננסה להבין מה זה בכלל אמונה וביטחון בה' ואח''כ נתמקד באמונה בגאולה.
לחזון איש יש ספר בשם 'אמונה וביטחון' בו הוא מסביר מה צריך להיות הביטחון של האדם המאמין.
הלימוד הזה דייק לי מאוד את מקומו של הביטחון.
הביטחון של האדם המאמין הוא לא שיהיה טוב או שיקרה מה שאני רוצה שיקרה, כי מי הבטיח?
הביטחון של האדם המאמין הוא שיקרה מה שצריך לקרות, מה שנכון שיהיה, כי אני בידיים הכי טובות שאפשר, בידיים של ריבונו של עולם.
מתוך ההבנה הזאת אני רוצה לגשת גם לאמונה בגאולה.
האם אני מאמינה שהגאולה תבוא בדרך שלי? כי זה נראה לי הגיוני עכשיו?
על מה אני בכלל חושבת שאני חושבת על גאולה? על עולם טוב יותר במונחים שלי?
הקב''ה הרבה יותר גדול מהטוב שלי או מהדרך שלי...
אמונה בגאולה היא אמונה שבכל רגע ורגע הקב''ה יכול לגאול אותנו, בלי שום קשר למה שקורה במציאות ומסביב.
יש קורונה, אין קורונה, גל ראשון, שני, שגרה...הקב''ה לא כפוף למושגים האלו.
אז איך בכל זאת להתייחס לקורונה?
שמשהו גדול כ''כ קורה במציאות אנחנו לא רוצים להתעלם ממנו.
כיהודים מאמינים אנחנו מאמינים ששום דבר לא קורה סתם, בוודאי שהקורונה באה ללמד אותנו משהו, לקדם את העולם, לקרב את הגאולה.
אז מה אנחנו יכולים לעשות? לנסות ללמוד, לנסות לעשות.
על מתי הגאולה תגיע אני לא יכולה לענות. מה אני עושה כדי שהגאולה תגיע? על זה אני יכולה וחייבת לענות.
אנחנו לא רוצים לתת למציאות לעבור לידנו סתם...יש לנו חלק במה שקורה, יש לנו חלק בגאולה.
והלוואי, שבאמונה גדולה ובמעשים וצעדים קטנים נזכה לגאולה בקרוב...