ש.
יש מישהי שמאוד מקדמת אותי בעבודת ה' ולצערי בזמן האחרון היא לא יכולה לדבר ולעזור..
אני מרגישה שאני נופלת בלעדיה, ובכללי ממש ממש קשה בלעדיה, מה עושים?
ת.
החיים מורכבים מעליות מורדות, "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" - בבוקר, כשהשמש זורחת, הכל טוב ושמח, זה ממש חסד. כל מה שצריך זה להטות אוזן אל כל הטוב שה' מזמן לנו. אבל בלילה, כשחשוך, כשהשמש מתרחקת מעינינו אז צריך להתחזק באמונה, לזכור תמיד שהכל לטובה, ומכוחה של האמונה הזו באמת המציאות מתהפכת לטובה.
אז קודם כל להתחזק באמונה שה' איתנו.😇
התסכול שאת מתארת נובע מהצימאון אל האור הטוב שהאיר עלייך בקרבתה. הצימאון הזה הוא כל כך נפלא. והוא שלך. צריך לחבק אותו חזק חזק ואז דברים יתחילו להסתדר.
ברוך ה' בדיוק כשראיתי את השאלה שלך בחורה אחת ענתה תשובה על שאלה אחרת - היא הסבירה שם בשם ר' נחמן מברסלב שהאדם נפגש עם בני אדם אחרים כדי ששם ה' יותר יאיר בעולם. כל אחד מזין את חברו. לפעמים אנחנו המקבלים ולפעמים אנחנו הנותנים. ולפעמים גם וגם.
במקרה שלך אני חושב שעכשיו זה זמן נפלא להתחיל לעכל את כל מה שקיבלת ממנה. להפוך את כל האמת והטוב שקיבלת ממנה לחלק מזהותך שלך מבלי תלות בה. וזה זה עצמו הקשר היותר חזק שלך אליה. הקשר אל האמת שבה, אל נשמתה.
זה קצת כמו גלגלי עזר, בהתחלה צריך דמות מבחוץ, מתנה משמים, איזה משהו שיקרב אותי לה', עד שיודעים לרכוב לבד, עד שהופכים את המתנה למשהו שאנחנו זכאים לו מכח עצמנו.
אני חושב שהעיסוק בהפנמת כל הדברים הטובים שקיבלת ממנה יעזרו לך להתמקד במה שעלייך לעשות בזמן הזה שהוא הרבה יותר מורכב וקשה. ולא רק זה אלא שגם הקושי בגלל המרחק ממנה יתבטל לגמרי ככל שתפנימי שהשרשת כל הטוב שקיבלת ממנה בתוכך זה עצם הקשר היותר אמיתי איתה.
ובאופן פרקטי יותר -
א. תתחילי לתת מעצמך, הנתינה תעזור לך להרגיש את כל התוכן שיש בך. העיסוק במה שיש, בקיים פה, זה יאיר אותך וימלא אותך.
ב. ועוד דבר שכדאי לא להחמיץ - תנסי להבין מה בדיוק היה בה מיוחד שדיבר אלייך. מה אותן הנקודות הטובות שהיו בולטות אצלה וחשובות לך. שעוררו אותך.
אם תעמדי עליהן היטב תכירי את עצמך יותר טוב וממילא תדעי לאן לכוון את מאמצייך.
באהבה, אלרואי מנשה סופר