ש.
אנחנו נשלחנו לפה לעבוד את ה', ויש את עניין הבחירה חופשית והשכר והעונש, אבל יש משהו שאני לא מבינה, קראתי על הרבה עונשים שלאחר המיתה, וזה מפחיד, אם אנחנו נענשים אז למה בכלל ירדנו? כביכול יוצא מצב שפה בעולם הזה יש לנו המון ייסורים, וגם בעולם הבא יש המון ייסורים לנשמה. אז מה רק סובלים? נכון שזה זיכוך לנשמה. אבל למה הורידו אותנו אם אנחנו נענשים על כל חטא ודבר שלא עשינו כראוי. אנחנו בני אדם, מוגבלים, לא מושלמים. אז למה ה' מעניש את הילדים שלו?
ת.
שלום וברכה (:
את שואלת שאלה חדה ומורכבת, מעריך מאוד את הכנות והאומץ לשאול.
כיון שנראה שאת קולטת וחשה את המגרעות שבמציאות הייתי רוצה להציע לך אפשרות להפך את תחושת התסכול למנוע חיובי שידחוף אותך לעשייה טובה.
הקדמה קטנה:
מותר לנו לחוש תסכול, צער ואפילו כעס על רבש"ע, הרגש הוא לגיטימי! אבל צריך לשים לב שהוא לא מכתיב לנו את החיים ושאנחנו לא נתקעים ברגשות השליליים, ושוב הרגש הוא לגיטימי.
מכאן לשאלתך, נראה שאת מניחה שעיקר חיי האדם מונחים בסבל, אע"פ שיש רע במציאות, הרע אינו עיקר חיינו, למעשה חווית החיים שלנו די טובה, יש לנו משפחה, חברים, עיסוקים, שאיפות, חלומות ואפילו כוס קפה אחרי תפילה טובה.
אם ככה למה אנחנו עלולים לחוות יותר את הרע?
הטוב עלול להפוך למובן מאליו, ברור שאני קמה בבוקר במיטה חמה, ברור שאני אוכלת, ברור שאני צוחקת עם החברות, הטוב הוא מאוד ברור, והרע הוא מפתיע, הרע הוא חריג, כמו דף לבן עם נקודה שחורה, אם נשאל מישהו מזה, הגיוני שהוא יענה 'נקודה שחורה' ולא ישים לב לכמות הלבן שמונחת לפניו..
אז איך יוצאים מזה?
מתחילים להודות, פותחים את הבוקר במודה אני, מודים לה' (אפשר לכוון ב'זמירות' בשחרית), רצוי להודות לאנשים על הדברים הכי קטנים שהם עושים, וגם להודות לעצמי על דברים טובים שעשיתי (או אפילו רציתי לעשות).
עוד הסבר לתחושת הרע מביא הרמב"ם במורה נבוכים, "הרבה פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר מן הטובות.. וסבת זה הטעות כולה היא.. שמתבוננים במציאות רק מנקודת ראותו של פרט אחד מבני האדם (או דור אחד) ולא יותר" מה שלפעמים נראה לנו רע, יכול להיות והוא סובב טוב למישהו אחר (אולי מישהו למד מוסר מהמקרה הזה והחליט לתקן את דרכיו, ואולי בעוד כמה שנים יצא מזה טוב..) או מחנך את הציבור לתיקון הדרכים (למשל הקורונה, ולהרחבה יש שיעור של הרב יגאל לווינשטין ביוטיוב על הקורונה והפוסט מודרנה).
כל זה היה בשביל למזער את תחושת 'הסבל' אבל עדיין לא מחקנו אותו, לכן הצעד הבא שלנו יהיה שינוי הגישה אל 'הסבל'.
סבל זה הרגשה סובייקטיבית שלא מתארת מציאות, העולם לא באמת מלא סבל אלא אפשר ש אנחנו חווים את החסרונות כסבל.
טוב, אז אם שינינו גישה, מה הלאה?
אם המציאות היא לא סבל אלא בעלת חיסרון, זה אומר שאני יכול להחליט שבמקום לחוות סבל אני אחווה צמיחה, החיסרון ידחוף אותי לעשות טוב ותיקון מוסרי, לדוג', שני אחים גדלים בשכונת עוני, אחד הפך לפושע והשני הקים מפעל לשיפור החברה, האח השני יגלה לך שכל המפעל העצום שלו מגיע בזכות השנים הקשות בשכונה.
החיסרון הוא המנוע צמיחה שלנו להתפתחות, גדילה והוצאת הכוחות שטמונים בנו (ובמציאות כולה) אל הפועל.
אם כך יוצא 'שהעונש האלוקי' עניינו להרים אותנו, לדחוף אותנו להוציא את הכוחות שלנו לפועל.
נצעד צעד אחד קצת יותר עמוק.
אולי זה עניינו של הסבל, כשהאדם והחברה לא מותאמים לגודל שגנוז בתוכם והם חיים חיים לא להם אז הנשמה כואבת והחיים מתמלאים בייסורים (כמו אדם שאוכל 'לא בריא' ומתפלא שיש לו בעיות בכבד או במערכת הנשימה).
מכאן משמע שה'עונש האלוקי' הוא ממש תוצאה של המעשים שלנו, על חוסר ההתאמה שלנו לחלק אלוקה שבנו.
בהתאמה לשתי הבנות האחרונות אפשר להבין את מדרשי חז"ל, כמצפן שדוחף את האדם לתקן את דרכיו ולהוציא את הכוחות לפועל, ואם לא אז 'תענש'.
או כמצפן שמזהיר אותנו ממעשים לא לנו, אם האדם סוטה מדרכי חייו הנכונים והמתאימים לו, 'צפויים לו ייסורים' אחרי המוות הוא לא יוכל למלא את משאלות ליבו ולהתאים את חייו לבקשת החיים האמיתית שלו.
חוץ מהתביעה המוסרית שיש במדרשי חז"ל, הם גם באים להצביע, בצורה משלית, על תוצאות המעשים שלא נראים בחוש, בעיני בשר אנחנו לא רואים את הנשמה וצורכיה, וחז"ל מבטאים זאת במשלים שחלקם מציגים את הצד הפחות נעים.
הערה שאני חייב להכניס, עולם הבא הוא טוב, כמובן שיש משמעות למעשי האדם בעולם הזה 'היום לעשותם ומחר לקבל שכרם' 'האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו,.. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא.. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו חז"ל "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". אם כן עולם הבא הוא וודאי טוב.
ובקצרה ממש, למה להוריד אותנו לעולם?
אם ה' היה מטיב לנו בלי ההשתדלות שלנו, ההטבה הייתה חסרה, תחשבי שהיו שמים אותך בארמון של זהב, כל הטוב שבעולם מונח לפניך אבל את חייבת לקבל אותו בין אם את רוצה ובין אם לא. מבחינתי, אל תשימו אותי בכלוב של זהב, אני מעדיף לזכות ביושר במה שיגיע לי, גם אם זה דורש ממני מאמץ.
סיכום:
חווית החיים שלנו די טובה והסבל הוא מצפן לחוסר ההתאמה שלנו ביחס לצורת החיים שמתאימה לנו וכן הסבל מביא אותנו לתקן ולהתאים את דרכינו לצורת החיים הנכונה והבריאה לנו, מדרשי חז"ל מבטאים את מה שאנחנו לא רואים בעיניים וכן ישנם מדרשים על הטוב שבעולם הבא, ונשלחנו לעולם הזה כדי לזכות בצורה הכי טובה מטוב ה'.
אני חושב שכמעט את כל מה שאמרתי אפשר למצוא בשתי הפסקאות הראשונות בפרק א' של מסילת ישרים (:
אם יש עוד שאלות או משהו לא ברור מוזמנת לכתוב לנו.
אליסף.