קראתי את הספר של הרב שלום ארוש על הרצון ועוד הרבה דברים על זה שמה שה' רוצה מאיתנו זה את הרצון אבל זה לא מסתדר לי עם כמה דברים.
דבר ראשון אם ככה יש תפילות שאם הן ללא כוונה אין להן שום משמעות. נגיד אני מתפללת לשנות אצלי משהו ללא שום כוונה ומבלי לרצות את זה אז איך ה' יספק בידי לעשות את זה?
דבר שני נגיד יש פעמים שלא בא לי ללמוד מתמטיקה אז סבבה, אבל יש פעמים שכן בא לי והבאתי את כל הרצון שלי אבל אני לא מסוגלת לקלוט מה אני עושה וזה רק מתסכל אז איפה פה ההשפעה של הרצון? אני יודעת שלא הכל בחיים אמור להיות קל ושאני ארצה ופוף זה יהיה אבל ה' אוהב אותי ואני יודעת שהכל לטובה אבל איך זה מסתדר לי?
. שלום לך שואלת יקרה!
קודם כל סליחה סליחה על הדיליי.
השאלה שלך כל כך כל כך חשובה. אני תוהה אם את מבינה עד כמה...
והאמת, היא גם נוגעת מאוד בזמן האהבה והתשובה שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
העלית בשאלתך כמה נושאים. בתחילה אשתדל שנברר מהו הרצון שאנחנו מדברות עליו, ואחר כך בע"ה אתייחס לכל נושא באופן ספציפי יותר.
אז נתחיל.
👈🏼 הרצון הוא יסוד
לא קראתי את הספר של הרב ארוש ולכן אני לא יודעת מה הוא אמר בדיוק,
אבל הוא בהחלט לא הראשון...
חז"ל בגמרא כבר מגלים לנו ש : "רחמנא ליבא בעי"- הרחמן (=הקב"ה) רוצה את הלב. ועוד לפניהם, כותב שלמה המלך במשלי: "תנה בני ליבך לי" (כ"ג, כ"ו)
ומסביר הרלב"ג: "שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימות..."
כלומר, ליבך הוא הכוונה והרצון.
גם רבנו בחיי, אחד מחכמי ספרד כתב ספר שעוסק כולו בחובות הלב- "חובת הלבבות", והוא מעיד שם ש: "עד שחפשתי על חובות הלבבות מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, אם אנחנו חייבים בהם אם לאו, ומצאתים שהם יסודי כל המצוות..."
וואו. זה רציני... מכל אלו ברור לגמרי שה' חפץ בליבותינו ורוצה ברצון שלנו.
👈🏼 אבל מה עם המעשים?!
בוודאי שאין באמירות שהבאנו למעלה בכדי לבטל את חשיבותם של המעשים. הם בהחלט חשובים. יותר מזה, אנחנו מצווים בהם, מחוייבים להם לחלוטין.
אז מה האמירות הללו באו להגיד? שהלב- המימד הפנימי של עבודת ה' הוא חשוב לא פחות, הוא הכרחי.
ויותר מזה, אנחנו מצווים בו.
(כמו שכתוב: "לאהבה את ה' אלוקיך וליראה אותו...")
👈🏼 רגע, למה הרצון הוא כל כך חשוב, ועוד עד כדי כך שזה נראה לכאורה כאילו הוא חשוב יותר מהמעשים?
השאלה הגדולה שמתוכה נצא ואליה נחזור, ושתשובתה תעזור לנו לענות על השאלה ששאלנו היא:
מי אני?
באדם יש המון מרכיבים שבהסתכלות חיצונית אפשר לחשוב שהם ה"אני" שלו.
שמעתי פעם משל שממחיש את השאלה היטב- אם אדם משנה את המראה החיצוני שלו, עובר דירה, אפילו משנה את שמו. הוא עדיין הוא? ובפשטות התשובה היא כן. הרי הגוף הוא רק הכלי שבו אני משתמש כדי לפעול בעולם. וראיה נוספת לדבר, שישנם אברים שניתן לחיות גם בלעדיהם.
אז מה אני? תשובה: אני הוא הנשמה שלי.
הנשמה שבקרבנו, היא "חלק אלו-ה ממעל". ריבונו של עולם נפח באפנו נשמת חיים- חלק ממנו ממש. הנשמה היא מקור החיים שלנו, בלעדיה אין לגוף קיום.
ולההבנה שה "אני" שלי הוא למעשה הנשמה שלי, יש השלכה חשובה מאוד והיא- שאני טוב. טוב גמור ומוחלט שלא ניתן לפגום בו! כמו שאנחנו אומרים בכל יום בתפילה- "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא". לא הייתה טהורה, אלא תמיד תמיד טהורה. כי הנשמה, היא חלק מאלוקים, שהוא כל כולו טוב וטהור.
ולכן- המדד האמיתי ל"אני" האמיתי הוא הרצון. הכמיהה להיות טוב היא הביטוי הנאמן והאמיתי והישיר של הנשמה הטובה עצמה. ולכן גם כן, הרצון הוא כלכך כלכך חשוב, כי הוא השיקוף האמיתי של מי שאנחנו. וכשמתוודעים אליו במלוא עוצמתו, ופתאום עומדים מול הגדולה שבנו ורואים אותה במלוא תפארתה בלי יכולת להתכחש אליה, הוא גם הופך להיות הכוח המשנע של חיינו. הכוח שדוחף אותנו לתיקון והתעלות.
רצון משפיע על המעשים
גם במישור המעשה, בהמשך אומר בעל "חובת הלבבות" שהאדם לא באמת יכול לקיים מצוות בלי לרצות. גם עם רצון זה לא תמיד קל, אבל בלי זה בקושי אפשרי. כי הוא פשוט לא יצליח להחזיק בזה לאורך זמן...
העולם המודרני מטיף לנו שאדם נמדד על פי התוצאה. התורה מלמדת אותנו שאנחנו נמדדים על פי העמל וההשתדלות. שתחילתם, הוא הרצון. זה מה שריבונו של עולם רוצה מאיתנו. לא להיות מושלמים, אלא להיות הולכים, צעד צעד, ומשתלמים.
איזו שמחה. איזו נחמה. ואיזה רצון להיות קרובים לה' ורוצים את רצונו.
עד כאן החלק הראשון.
(אדם=נשמה=רצון והשתדלות)
ועכשיו לשאלות שהעלית.
👈🏼לגבי עניין התפילה, בעיקרון- את די צודקת. עיקר עבודת התפילה הוא הכוונה, הרגש שמתגלה בה.
הרי, בוודאי שהתפילה לא באה לשנות את רצון ה'. אתמול הוא לא רצה לתת רפואה לעולם, והיום- אחרי "מכסת התשלום" של התפילות שלנו- אז הוא פתאום רוצה? פשוט שזה לא כך, זה מגוחך.
אלא, שהתפילה נועדה בשביל האדם. כדי לחבר אותו אל ה' ואל המטרות הנעלות של העולם. המילים של התפילה מעמידות את האדם מול הגודל הבלתי נתפס של הקב"ה- יוצר אור וחושך, בורא האדם ומספק לו כל צרכיו וכד', ומעוררות באדם את הרצון להופעת כל אותם בקשות גבוהות- רפואה, קיבוץ גלויות, שיבת ה' לציון. ולכן בוודאי שככל שאני יותר אבין את המשמעות של התפילה ותוכנה ואתחבר אליה יותר ככה היא תהיה משמעותית ופועלת יותר.
(כמובן שגם לתפילה ללא כוונה יש איזושהי משמעות: הרגל למצוות, וגם פתיחת הלב לאט לאט- "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". אבל ההשפעה של תפילה כזו על האדם היא בוודאי קטנה הרבה יותר...)
👈🏼לגבי הדוגמא על המתמטיקה. יכול להיות שיש לאדם בחייו חסמים פיזיים-טכניים, שמונעים ממנו לממש את הרצון.
לדוגמא, קצת קיצונית- חרש. יכול לקיים מצוות שמיעת שופר? לא. הוא רוצה בכל ליבו, אבל הוא פיזית לא יכול.
כנ"ל לגבי מתמטיקה- יכולות להיות המון סיבות שלא תלויות ברמת הרצון לכך שאנחנו לא מצליחים בתרגיל המסויים. כמו למשל כשהוא מעל הרמה שלנו, או שדעתנו מאוד מוסחת. וכדי להתגבר על זה צריך עבודה.
ולסיום, בוודאי שה' אוהב אותנו אהבה עצומה ונצחית, ומכוון כל דבר ודבר רק להיטיב לנו ולהועיל לנו. אפילו הקושי והפיתוי לחטוא ניתנו לנו באהבה! כדי שתהיה לנו בחירה חופשית, ושנוכל להיות קרובים אליו מתוך מאמץ וקניין וחשק גדול. כי אנחנו לא סתם קלפים במשחק הגדול של העולם, אלא כל אחד ואחד מאיתנו הוא משמעותי ויקר עד מאוד בעיני ה', הוא עולם ומלואו. ויש לה' בנו אמון מלא שנצליח.
"אדם לעמל יולד"- בשביל זה באנו. וזה לא קל...
אבל אין דבר מספק ומשמח מהעמל. גם אותנו, וגם את אבינו שבשמיים.
מאחלת לך בהצלחה רבה בכל אשר תפני. שנה טובה!
נעם.