אהלןן לכם! קודם כל רוצה להגיד שזה מטורף מה שהקמתם פה שאתם עוזרים לככ הרבה אנשים ונוער! עם אמת ורצון אמיתיים לעזור!
אני בת 17, בעקרון החיים שלי תותים:) יש לי משפחה טובה, חברות, אני סבבה בלימודים...
הבעיה מתחילה שבחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהכל נהרס לאט לאט.
עם החברות- יש לי, אבל אני מרגישה שכבר לא דיבור אמיתי ועמוק כמו שהייתי רוצה וכנל גם עם החניכות, יש לי מדשית מטורפת שכולם אוהבים אותה והיא באמת נשמה אבל אני מרגישה שלא משנה כמה שאני אעשה אף פעם אני לא אצליח וילך לי טוב כמוה... עם המשפחה אני מרגישה לאחרונה המון כעס ועצבים סתם, וגם אין את האווירה שהייתי רוצה שיהיה במשפחה שלי. וכנל גם לגבי המצב הרוחני,שאני באמת מנסה אפילו בקטע של להתפלל כל בוקר, או פתאום אני מתחילה סתם לבזבז את היום שלי בפלאפון או בסדרות...
כנל גם לגבי המון דברים שאני רוצה להתקדם בהם וללמוד אותם ופשוט לא הולך לי ולא מצליחה להתקדם...
אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על מה הנקודה הבעייתית ומה אני אעשה שיעזור לי לצאת מהמצב, אבל הייתי רוצה להגיע למקום שבו אני שמחה במה שאני עושה, טוב לי במשפחה, עם החברות ועם החניכות, הייתי רוצה להגיע לדיבור טוב ועמוק, ולשמחה אמיתית בחיים! תודה:)
שלום יקרה!
לפני הכל, ממש ממש התפעלתי מהבגרות והרצון שלך. לפי מה שראיתי- את יודעת להקשיב לעצמך, את מכוונת שיהיה באמת טוב ולא רק בסדר, ואת באמת באמת רוצה להתקדם ומוכנה לעבוד. אשרייך!! זה ככ לא קל להיות בעמדת נפש כזו!
לגבי השאלה. את שואלת שאלה גדולה, שבתוכה יש הרבה שאלות שכל אחת מהן היא בפני עצמה מורכבת.. בע''ה אשתדל לענות בצורה מדויקת, אם את מרגישה שצריך יותר בירור אשמח שתשאלי שוב:)
באופן כללי. אני מרגישה שאצלך התחושה היא שבכל תחום לא הולך, שבהכל תקוע/ יש בעיות. בדרך כלל זה מעיד שיש פה נקודה אחת מרכזית ועמוקה שבגללה את מרגישה שבכל תחומי החיים שלך יש קושי.
אנחנו לא מכירות, אז כנראה שאני לא מדייקת, אבל מזל טוב! לי זה נשמע שאת פשוט מתבגרת:) היה לך טוב עד עכשיו עם המציאות חיים שלך, אבל את כבר רוצה יותר. הנפש שלך עלתה מדרגה, ואת רוצה שהחיים עצמם יתאימו לאת החדשה, הגדולה והרחבה והעמוקה והמכילה יותר. הכלי שלך התרחב, ואת רוצה להכניס לתוכו יותר דברים, ושהדברים יהיו איכותיים יותר.
דבר נוסף- החצי שנה האחרונה שאת מדברת עליה, היא בדיוק מאז שהקורונה התחילה. כולנו עוברים עכשיו תהליכים ושינויים מטורפים, ומכל אחד זה מוציא דברים אחרים.. זה ממש הגיוני ובסדר גמור להרגיש שדברים שונים עכשיו ממה שהיה לך קודם. אז ברוכה הבאה למועדון (:
ואם ההתבגרות היא באמת הנקודה, זה משנה לגמרי את התמונה- זה לא שלא הולך לך, זה שאת רוצה יותר. ולכן ההתמודדות היא אחרת לגמרי- במקום גישה של כיבוי שרפות, לגישה של נטיעת עצים. את מבינה? זה שינוי מטורף! זה לא שאת לא בסדר, אלא הפוך! את הרבה הרבה יותר טובה!!
ועכשיו, מתוך ההבנה הזאת אפשר לפתור כל בעיה בנפרד. מקווה שעכשיו זה לא שהכל ביחד מאיים להפיל, אלא כל תחום ממש אפשרי להתקדם בו כשהנקודת מוצא שונה.
חברות
את מרגישה שאת רוצה חברות שאת מתקדמת ממנה. כזאת שבזכות המפגש נוצר בחבורה משהו חדש וגדול יותר, שלא היה קודם ולא היה יכול לקרות כשכל אחת לבד. זה מדהים מדהים! (באמת הגישה היהודית היא כזאת- מניין, הקהל, המלכת ה' ברוב עם.) את מתארת שאת מרגישה שהדיבור לא מספיק עמוק.
אני מציעה לך לנסות בכמה פעמים שונות להתחיל דיבור עמוק- גם שכלי וגם רגשי. כלומר, לפתוח נושא מעניין שהוא רציני ולא שטחי, לנסות לחשוב באמת על דברים. או מהצד הרגשי- לשתף בכנות על דברים שעוברים עלייך, מה שאת מרגישה בקשר לדברים, התקדמות שיש לך. ואחרי שאת פותחת, לראות מי יותר בעניין ומי פחות, איך זה מתקבל בתוך החבורה וכו'. ואז תסמני לך את החברה- שתיים שאיתן יותר טוב לך בקטעים האלה ותשקיעי יותר בחברות איתן.
(הרמב''ם קורא לזה חברת מעלה. שווה לך ללמוד את זה פעם).
מד''שית
את זאת את, והיא זאת היא. כנראה שאתן עובדות שונה, מוכשרות בתחומים שונים, מתחברות לסוג אופי שונה. אם תשווי עצמך אליה בתחומים שהיא חזקה בהם, את תמיד תרגישי שהיא יותר. הדרך לשמוח היא לעשות לעצמך רשימה של התכונות הטובות שלך ובמה את חזקה, ולהשקיע בדרך שנכונה לך. לדוגמא, אם את שמה לב שבקשר אישי, ובכללי בפרטים קטנים את מעולה- אז שם רוב הפוקוס שלך. 70% מההשקעה בהדרכה שתהיה בתחום הזה. המדשית תשלים את השאר..
משפחה
זה באמת תחום מורכב. שם אין משחקים, את שם וזהו. הייתי מציעה קודם כל לראות מה את אוהבת במשפחה. איפה הם מחזקים אותך, מתי את שמחה שאת חלק מהמשפחה הזאת, אולי תכונה טובה בכל אחד מבני המשפחה. ואז, אולי תגלי שבעצם הרבה יותר טוב לך ממה שאת חושבת..
נקודה חשובה- במשפחה אנחנו מאד מושפעים אחד מהשני, ולפעמים צריך לדעת להפריד- מה שייך אלי ומה לא. יכול להיות מצב שאמא שלי עצבנית, אז בלי לשים לב גם אני נדרכת ומתחילה גם להרגיש עצבנית ולא רגועה. אבל באמת- זה שלה. ואני לא צריכה לשים את עצמי שם בגלל שזאת האווירה בבית עכשיו. (זה מעולה כשזה קורה הפוך, אבל אין סיבה להתעצבן אם מישהו אחר בבית עכשיו מרגיש ככה..)
ולגבי הכעס והעצבים. אומנם כשכועסים זה פורק את הרגש שהצטבר, אבל בדרך כלל זה רק מעצים את הכעס וגורם לתסכול.. אני מציעה שאם זה בא מכיוונך, אז כל פעם שמכעיסים אותך- פשוט תלכי. אחרי שאת מסתכלת על המצב מרחוק, תחליטי איך את רוצה להתקדם משם.
ואם כועסים עלייך- תנמיכי פרופיל עד שכולם נרגעים, ואז לשבת ולדבר ולהסביר. בשעת הכעס אין מה לעשות..
תפילות
לעבוד בשני מישורים.
מעשי- לקבוע שזה עוגן. את לא מתחילה את היום בלי תפילה, וזה תמיד חלק מהלוז. בימים הראשונים ממש להתאבד על זה, גם אם זה אומר לקום מוקדם או לדחות תוכניות- אם רוצים שזה יתקבע במוח שזה תמיד חלק מהיום, צריך בהתחלה ממש להשקיע.
רוחני- ללמוד על זה. להבין יותר למה מתפללים, מה יש בתפילה, מה זה הקשר הישיר הזה לה'. מה אמור לקרות בו.
בזבוז זמן
כל יום להחליט מה את רוצה לעשות היום, ואת זה את עושה קודם כל. הסדרות או ההימרחות נשארות בהתחלה חלק מהלוז, אבל פשוט נדחות לסוף היום. וככה, זה מראש מגביל את הזמן של ההימרחות, וגם ממילא יש פחות מצפון כי את מה שרצית לעשות עשית.. וגם, זה ממש ממש בסדר לנוח או להאט את הקצב. לא צריך להיות מצפון על שנצ. פשוט צריך שאת תנהלי את המנוחה ולא שהיא תנהל אותך..
וספציפית לגבי סדרות- זה באמת ממכר. באמת באמת כשמתחילים פרק, המוח שלנו פחות מסוגל להתנגד לפרק הבא. מראש לא כדאי להתחיל, וגם צריך היזהר מבעיות צניעות וכו'. אבל אם כבר התחלנו, לא צריך להתבאס על זה, רק להבין את זה. וכשאת רואה סדרות, לדעת שזה מה שקורה לך עכשיו ושאת בחרת לראות את הסדרה, ולא נגררת אליה. ולשים לב שאת באמת רואה את מה שאת רוצה לראות..
זהו. היה ארוך.. זה היה חזק גם לי לחשוב על כל הדברים האלה. מקווה שזה דברים שיגיעו ללב שלך ויכוונו אותו. והכי כדאי- כשקשה, פשוט תתפללי על זה ותבקשי עזרה מה'.. הוא באמת עוזר:)
הרבה ברכה ושמחה!!!
חן❤️