הייתה לי חברה שלמדנו באותו בית ספר שנתיים שפיתחה אליי קשר תלותי ואהבה אותי מעבר לאהבה רגילה.. היו גם דברים לא נעימים ומורכבים..
בתחילת כיתה ט' שתינו יצאנו לפנימיות שונות ובדיוק אחריי יום כיפור החלטתי לקטוע את הקשר ממנה, הבנתי את הנזק שנוצר לי ולה ועם כל הכאב שהיה לי עליה- ניתקתי את הקשר. זה לא היה קל.. היו המון גורמים שהתערבו משתי האולפנות ורצות עליה שמועות בכל מקום ובאמת קשה לי שהיא ככה אבל בשורה תחתונה כרגע אנחנו לא בקשר בכלל..
השאלה שלי היא אם זה נכון עכשיו לשלוח הודעה ולבקש סליחה על הדרך שעשיתי את הדברים .. נתתי לה להשתגע מהחיסרון שלי ודחיתי כל ניסיון שלה ליצור אינטראקציה איתי ואני יודעת שאני צריכה לבקש סליחה, פשוט פוחדת להרוס את העבודה הקשה שעבדתי עליה עד עכשיו או לחדש את הקשר בלי כוונה או לפגוע בה שוב .. אשמח לעזרה!!(:
כיתה י'. בת 16
שלום צדיקה.
קודם כל חשוב לי לחזק את ידייך. גם על הבחירה לדאוג לעצמך ולא להיגרר למקומות לא טובים, שהיא אחראית ונכונה, וגם על הרצון לתקן.
עוד חשוב לי להקדים שלעיתים לפני יום כיפור אנחנו לוקים ב"חרדת פגיעה"- מוודאים שביקשנו סליחה מכל מי שאי פעם פגענו בו, רצים ומתנצלים על כל מעשה ומילה שאולי לא היו במקום.
מצד אחד ברוך אלוקינו שנתן לנו יום שהוא קריאה והזדמנות לתקן ולפתוח דף חדש- גם (ואפילו במיוחד...) בעניינים שבין אדם לחברו. אבל אין זה אומר שצריך להתהלך בתחושת לחץ ומועקה בלב בימים האלו, ובוודאי שלא להתרפס ולאבד את עצמינו ואת טובתינו כדי שאחרים שפגענו בהם יתרצו ויסלחו לנו.
גם עכשיו, כמו תמיד, צריך להחליט באופן נבון ומושכל, ולראות איך הכי נכון להתנהג ולהתנהל עם המצב שנוצר.
אז בלי פחד וחרדה. בע"ה עכשיו ננסה לבחון ביחד את הדברים ולפעול באופן הכי נכון והכי טוב!
פגיעה באדם אחר יכולה להיעשות בשני דגשים:
○עצם המעשה פגע בו.
○הדרך שבה נעשה המעשה פגע בו.
חשוב לי שנבין שאם הקשר פגע בך (ובסוגריים אוסיף שבוודאי פגע גם בה, גם אם לא הרגשת בזה- לטווח ארוך התלות ואולי אפילו ח"ו דברים אחרים בוודאי לא עשו איתה טוב) והגיע למקומות לא טובים בכלל הדבר הנכון הוא לא להמשיך בקשר.
כמו בכל דבר בחיים, מה שלא טוב- לא עושים. קל וחומר שמדובר בענייני נפשות שלך ושלה. אולי הניתוק ממנה היה יכול להיעשות באופן אחר עדין יותר ופחות פוגע, אבל בשורה התחתונה מה שהיה היה.
אל תאכלי את עצמך ובלי ייסורי מצפון: "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך"- בעצם הבחירה להתנתק פעלת נכון וטוב.
מה שכן אפשר לעשות מכאן זה לראות איך הכי נכון לתקן את הפגיעה, ואכן זו בקשתך..
מה אני מציעה לעשות?
לחשוב. האם ליצור איתה קשר ולבקש סליחה יוסיף שלום ורוגע (לך ולה) או יפתח פצעים ישנים.
מרגיש לי מדבריך שמבחינתך הקשר הוא כבר נחלת העבר. אני לא יודעת אם כך זה גם אצלה, מאיך שכתבת נשמע שלא...
בכל מקרה נסי לבחון:
אם גם היא כבר לא באותו מקום, ומתקדמת ומתרפאת ממצבה אז אולי נכון לפנות אליה וליישב ביניכן דברים. וזה לא אומר שאת צריכה לשפוך בפניה את הנפש על כל הסיבות והתחושות למה עשית את זה וכו'. אלא להסתפק בבקשה כנה של סליחה- ומסתמא ששתיכן תבינו על מה גם בלי לפרט ולהעמיק יותר מדי.
ואם את חוששת שמסיבות כאלה או אחרות, שלך או שלה זה יכול להחזיר אחורה ולצער (אותך או אותה..)- אז אני חושבת שלא נכון לפנות אליה בשלב זה.
זה לא ייטיב לא איתך ולא איתה.
ובכל זאת, כדי להרגיש שעשינו משהו- אפשר בפשטות לפנות לה' ולומר לו שהלוואי ויכולנו לתקן בשלמות, אבל כרגע אי אפשר ובהחלטה שלנו השתדלנו לפעול רק כדי להיטיב ולא חס וחלילה לפגוע יותר- בעצמינו או בחברינו. ואני ממש מציעה לך גם להתפלל עליה, שה' יתן לה דעת וכוח וסיוע לצאת מן המיצרים שלה.
מוזמנת בשמחה לשלוח שאלה נוספת אם יש משהו לא ברור, או התלבטות נוספת בעניין זה או בכלל.
ה' יאיר דרכך,
נעם.