ש
תודה רבה על המקום🙃❤
ברוך ה גדלתי בבית דתי ומאמין והכל, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה לא מספיק, כאילו גמרתי שמינית והתחלתי שירות ואני מרגישה שאני דתייה כי חינכו אותי, כי לזה גדלתי.. טוב לי במקום שלי ואני חושבת שאני כן הולכת בדרך הנכונה (יעני שאני דתייה) אבל אני מפחדת שזה פשוט כי ככה.. אז איך אני יכולה להגיע למקום של בחירה? למקום שאני אומרת וואלה אני במקום שבחרתי וזה המקום שהכי נכון וטוב לי? כאילו להיות במקום אמיתי כזה לא לשקר לעצמי.. בת 17, כמעט 18
ת.
שלום לך יקרה!
השאלה שלך החזירה אותי אחורה לשירות שלי :)
באמת יש משהו ביציאה לשירות לאומי שפתאום אני עומדת ברשות עצמי. אין לי הורים או אחים שרואים אותי כל הזמן, אין מחנכות ורבנים על הראש שלי ואני חופשיה באמת לבחון מחדש מי אני בזכות עצמי? מה יש בי בלי כל התפאורה הזו מסביב? בלי המסגרת שזרמתי לתוכה בטבעיות?
עכשיו, כשאני יוצרת את המסגרת שלי בעצמי, איך אני רוצה שהיא תראה? נוח לי בה?
קודם כל תדעי שהשאלות שצפות ועולות בך הם חלק מהתהליך הכי טבעי וחשוב של האדם - ההיפרדות מההורים ויצירת אדם עצמאי.
טוב מאוד שאת מרגישה שלא מספקת אותך האמונה מבית. הקב"ה אומר לך לגדול!
כי כשתמצאי את התשובה שלך והמקום שלך הוא יהיה שלך באופן עצמאי ובלתי תלוי. והתחושה הזו שאת אולי משקרת לעצמך, מעידה יותר מהכל על הרצון שלך להיות מחוברת לעצמך באמת!
שאלת "איך אני יכולה להגיע למקום של בחירה?"
ולדעתי, התשובה נמצאת בגוף השאלה. ברגע שאת מציבה את השאלה הזו ומבררת אותה בתוכך, את כבר נמצאת במקום בוחר!
שהוא לגמרי עליית מדרגה.
ואת עכשיו עומדת בפני עליית מדרגה לא קטנה בכלל.
מדרגה כזאת שתדרוש ממך אולי אפילו קצת לקפוץ ולרגע לנתק את הרגליים מהקרקע כדי להצליח לאחוז במדרגה הבאה ולטפס עליה, וזה דורש לא מעט אומץ.
ולכן באמת, ברגעים האלה שאת נמצאת באוויר - עזבת את המדרגה הקודמת ואת עדיין לא לגמרי נחתת במדרגה הבאה - אלו רגעים של חוסר וודאות, של בילבול, של קצת תלישות.
אבל אז בעז"ה מגיעים למדרגה יותר גבוהה, יותר בטוחה, יותר איכותית. עד שמגיע הזמן לעלות למדרגה הבאה..
אז איך מתקדמים מכאן?
הכלל הוא לא לפחד, ולא להיבהל.
יש שלושה שלבים במעבר הזה -
שלב ראשון - הבנה ורצון.
זה בסדר גמור שהמדריגה הנוכחית כבר לא מתאימה לך, אל תיבהלי מזה. גדלת, והגיע הזמן להגדיל גם את האמונה שלך.
שלב שני - התבוננות.
תשאלי את עצמך: מה לא טוב לי במדריגה הזאת? איזה דברים אני רוצה לחזק ולעורר בי? איפה האמונה קטנה עליי, ואני צריכה לגדול?
תעזי לחפור עמוק בתוכך ולגעת במה שקשה לך ומפריע לך, גם אם יוצא מזה שאלות "כפירה". אל תפחדי להיות קצת תלויה באוויר!
*תבחני בעצמך לאיזה מהשאלות יש לך תשובה ברורה, שאת שולפת בקלות? איזה גורמות לך קצת להיתקע ולגמגם? בד"כ הנקודות שצריכות חיזוק יהיו הנקודות האלה.
שלב שלישי - נחיתה (ונחת..:)
גם אחרי שאנחנו קצת מוצאים תשובות והדרך מתבהרת לנו, צריך לזכור שהכל חלק מתהליך. מהרגע שנולדת את מתקדמת כל פעם עוד מדרגה. גם המדרגה הקודמת הייתה חלק מהתהליך (לא לזלזל בה!) וכך גם המדריגה הבאה, שאוטוטו תעלי גם אותה בהצלחה גדולה בעז"ה!
אז לסיכום: האדם נקרא "מהלך" - "חובת האדם בעולמו, כל עוד הנשמה בקרבו להשתדל להיות הולך וגדל" (חזון אי"ש, אמונה וביטחון)
העובדה שאת שואלת את עצמך את השאלות האלה מעידה יותר מהכל על הצורך שלך לגדול.
ולכן העצה היא פשוטה - לא לפחד!
לעמוד מול השאלות, לברר, לדייק באומץ עד הסוף ולא להתחמק מהן. לחפור ולחפור עמוק ולא לוותר! ולזכור שרגעי התלישות האלה הם זמניים והכרחיים כדי להגיע לקרקע בטוחה.
אז איך מגיעים למקום שנכון וטוב לי? פשוט - גודלים.
בהצלחה גדולה ממש! רחלי