ש. אהלן, קודם כול תודה רבה על המיזם האדיר המדהים הזה.. באמת תודה! טוב. אז אני בת 16, מדריכה בבני עקיבא. רציתי להתייעץ על משו שמאוד מאוד מפריע לי. המדשית. קודם כל אני אתחיל שזכיתי במדשית שהיא בן אדם מדהים עם לב גדול וטוב. משהיינו קטנות היינו ממש חברות.. עד שלפני שנתיים בערך.. היא החליטה להשתנות.. ללכת עם חצאיות ארוכות, להיות פתאום בסניף.. ממש דוסית.. סוג של כמוני.. שלפני זה היא הייתה בדיוק ההפך- חצאיות קצרות, אין קשר לסניף בכלל.. עד שהיא החליטה להשתנות.. מאז שהיא השתנתה, אני פשוט מרגישה שהיא לוקחת ממני כול כך הרבה דברים. עד ששמו אותנו בתור מדשיות.. באמת אני כלכך שמחתי להיות איתה והכל כי היא באמת נשמה ובאמת טוב לנו אבל פשוט אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום עם החניכים.. אני באמת רוצה להבהיר שאני כול כך מנסה תמיד שיש לי תהרגשה הזאת אז פשוט ישר לחשוב שהיא באמת מנסה לעשות רק טוב ואני באמת הכי מפרגנת לה אבל בתוך תוכי.. פשוט קשה לי אני באמת כל הזמן חושבת על זה וזה פשוט קשה לי! אל תבינו אותי לא נכון.. אני הכי הכי הכי מפרגנת לה!! באמת.. אני מנסה בתוך עצמי להסביר לעצמי שוואלה הבן אדם רוצה להשתנות.. ללכת יותר בדרך התורה התמימות והטוב. אבל בתוך תוכי.. פשוט קשה לי... קשה לי אני באמת מרגישה שהיא לקחה ממני כלכך הרבה דברים.. אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום עם החניכים.. וזה לא רק זה! לפני שהיא השתנתה הייתה לי חברה הכי טובה שפשוט היינו החברות הכי הכי טובות ומאז שהיא השתנתה היא פשוט "לקחה" לי תחברה הכי טובה שלי.. בוא נגיד שאני והחברה הזאת כבר לא חברות כמו פעם.. וזה פשוט מעצבן אותי אני פשוט מרגישה שהיא לקחה לי כל כך הרבה דברים חשובים.. ובאמת בתוך עצמי אני תמיד אומרת לשחרר.. כאילו ברור אני מבינה אנשים רוצים להתחבר לעוד אנשים אחרים והכל ברור לי.. אני גם התחברתי לעוד מלא חברות אבל עדיין.. אני באמת מרגישה שהיא פשוט תפסה לי כול כך הרבה דברים שחשובים לי. במיוחד ההדרכה שחיכיתי לו מלא זמן עד ששמו אותי איתה ובאמת באמת שמחתי כן..? טוב לנו אבל פשוט אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום שלי.. וזה ממש קשה לי כי לא באלי שייהרס לי בהדרכה בגלל זה אני ממש רוצה לפתור את הבעיה הזאת כי זה ממש מפריע לי.🙏 זהו, מחילה על החפירה🤦🏼♀️ זקוקה לעצות🙏😰 בת 16
תודה רבה על המקום🙃❤ ברוך ה גדלתי בבית דתי ומאמין והכל, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה לא מספיק, כאילו גמרתי שמינית והתחלתי שירות ואני מרגישה שאני דתייה כי חינכו אותי, כי לזה גדלתי.. טוב לי במקום שלי ואני חושבת שאני כן הולכת בדרך הנכונה (יעני שאני דתייה) אבל אני מפחדת שזה פשוט כי ככה.. אז איך אני יכולה להגיע למקום של בחירה? למקום שאני אומרת וואלה אני במקום שבחרתי וזה המקום שהכי נכון וטוב לי? כאילו להיות במקום אמיתי כזה לא לשקר לעצמי.. בת 17, כמעט 18
זה מרגיש לי קצת לא פייר, למה יש אנשים שהיו בשואה, אם הם שרדו אז לרוב איבדו את כל הקרובים להם ואז אחרי כל זה הם מגיעים לארץ ישראל וצריכים להתחיל להקים מדינה. וחלקם נופלים במלחמות פה את חלקם אין אף אחד שיזכור. אנחנו ישר הגענו לעולם שכבר יש מדינה ואין דברים גדולים שצריך לעשות. אפילו בתקופה של הקורונה כל מה שצריך כדי "להציל את העולם" זה לשבת בבית. למשל סבתא רבא שלי בגילי (17) שרדה את השואה, עלתה לארץ בספינת מעפילים, הייתה במחנה עצורים בעתלית, איבדה חלק מהמשפחה שלה ונשארה כמעט לבד. ומה אני בדיוק עשיתי? כלום
ש. זה מרגיש לי קצת לא פייר, למה יש אנשים שהיו בשואה, אם הם שרדו אז לרוב איבדו את כל הקרובים להם ואז אחרי כל זה הם מגיעים לארץ ישראל וצריכים להתחיל להקים מדינה. וחלקם נופלים במלחמות פה את חלקם אין אף אחד שיזכור. אנחנו ישר הגענו לעולם שכבר יש מדינה ואין דברים גדולים שצריך לעשות. אפילו בתקופה של הקורונה כל מה שצריך כדי "להציל את העולם" זה לשבת בבית. למשל סבתא רבא שלי בגילי (17) שרדה את השואה, עלתה לארץ בספינת מעפילים, הייתה במחנה עצורים בעתלית, איבדה חלק מהמשפחה שלה ונשארה כמעט לבד. ומה אני בדיוק עשיתי? כלום
*ש.* אני דתיה. נולדתי בבית דתי, חונכתי השתייה ואני מאמינה בדרך התורה באמת. לאחרונה ראיתי ראיון של זמרת דתיה שבעבר יצאה בשאלה ויעילה בעולם, הגשימה חלומות ונהנתה במישור הכי גשמי שיש. אחרי שמיצתה מצאה את דרכה בחזרה לשורשים וחזרה בתשובה תכלס, אני יכולה ללכת להנות ולבלות לעשות מלא דברים שבתור דתיה לא מתאפשרים לי מין חופש גשמי לרגע ואחר כך לחזור בתשובה. נכון?
*ש.* שלום אני תלמיד כיתה יא גר בישוב דתי ולומד בישיבת בני עקיבא כבר הרבה זמן שאני מחבב (אוהב) ילדה בגילי אבל אני לא יודע מה אני רוצה לעשות מצד אחד אני מחבב אותה יחושב שאנחנו מתאימים אפילו לחתונה אבל מצד שני אני לא יודע איך לגשת בכלל אליה ומה יקרה אם אני אקבל לא? מה יקרה לקשר שלנו? ומה אתה חושב על חברה בכללי כדאי או לא כדאי? תודה ליום טוב
*ש* אנשים מחמיאים לי הרבה. ב"ה הולך לי טוב מבחינה חברתית, ואני די מוכשר בהרבה דברים שאני עושה, אני מדריך מאוד כריזמט וכאלה. עכשיו הבעיה היא שאני מפחד שזה 'יעלה לי לראש'... כלומר, כולם אוהבים לשמוע דברים טובים על עצמם, זה מאוד מחזק ומעודד הלאה, אבל באיזשהו שלב אתה מתחיל לתפוס מעצמך יותר מדי, ואני מאוד משתדל שלא להגיע למצב הזה. אני מאוד מנסה להתרחק מהמחמאות, באמת! והרבה פעמים זה יוצר תגובת נגד של להוסיף על זה ואני מפחד שזה יעלה לי לראש ואני אתחיל לחשוב שאני כל כך טוב ומדהים ואני לא יודע מה. ואני מאוד שמח שיש את הקבוצה הזו כי זו שאלה שקשה לשאול כי זה נשמע מאוד גאוותני.
האם היום בגיל 18 זה נכון להתחתן?