ש. אהלן, קודם כול תודה רבה על המיזם האדיר המדהים הזה.. באמת תודה!
טוב. אז אני בת 16, מדריכה בבני עקיבא.
רציתי להתייעץ על משו שמאוד מאוד מפריע לי.
המדשית.
קודם כל אני אתחיל שזכיתי במדשית שהיא בן אדם מדהים עם לב גדול וטוב.
משהיינו קטנות היינו ממש חברות..
עד שלפני שנתיים בערך.. היא החליטה להשתנות.. ללכת עם חצאיות ארוכות, להיות פתאום בסניף.. ממש דוסית.. סוג של כמוני..
שלפני זה היא הייתה בדיוק ההפך- חצאיות קצרות, אין קשר לסניף בכלל.. עד שהיא החליטה להשתנות..
מאז שהיא השתנתה, אני פשוט מרגישה שהיא לוקחת ממני כול כך הרבה דברים.
עד ששמו אותנו בתור מדשיות.. באמת אני כלכך שמחתי להיות איתה והכל כי היא באמת נשמה ובאמת טוב לנו אבל פשוט אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום עם החניכים..
אני באמת רוצה להבהיר שאני כול כך מנסה תמיד שיש לי תהרגשה הזאת אז פשוט ישר לחשוב שהיא באמת מנסה לעשות רק טוב ואני באמת הכי מפרגנת לה אבל בתוך תוכי.. פשוט קשה לי אני באמת כל הזמן חושבת על זה וזה פשוט קשה לי!
אל תבינו אותי לא נכון.. אני הכי הכי הכי מפרגנת לה!! באמת.. אני מנסה בתוך עצמי להסביר לעצמי שוואלה הבן אדם רוצה להשתנות.. ללכת יותר בדרך התורה התמימות והטוב.
אבל בתוך תוכי.. פשוט קשה לי... קשה לי אני באמת מרגישה שהיא לקחה ממני כלכך הרבה דברים.. אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום עם החניכים..
וזה לא רק זה!
לפני שהיא השתנתה
הייתה לי חברה הכי טובה שפשוט היינו החברות הכי הכי טובות ומאז שהיא השתנתה היא פשוט "לקחה" לי תחברה הכי טובה שלי.. בוא נגיד שאני והחברה הזאת כבר לא חברות כמו פעם.. וזה פשוט מעצבן אותי אני פשוט מרגישה שהיא לקחה לי כל כך הרבה דברים חשובים.. ובאמת בתוך עצמי אני תמיד אומרת לשחרר.. כאילו ברור אני מבינה אנשים רוצים להתחבר לעוד אנשים אחרים והכל ברור לי.. אני גם התחברתי לעוד מלא חברות אבל עדיין.. אני באמת מרגישה שהיא פשוט תפסה לי כול כך הרבה דברים שחשובים לי. במיוחד ההדרכה שחיכיתי לו מלא זמן עד ששמו אותי איתה ובאמת באמת שמחתי כן..? טוב לנו אבל פשוט אני מרגישה שהיא תופסת לי תמקום שלי.. וזה ממש קשה לי כי לא באלי שייהרס לי בהדרכה בגלל זה אני ממש רוצה לפתור את הבעיה הזאת כי זה ממש מפריע לי.🙏
זהו, מחילה על החפירה🤦🏼♀️
זקוקה לעצות🙏😰 בת 16
ת
שלום לך יקרה!
ברשותך אתייחס בתשובה בעיקר לצד החברי שבסיפור, ובסוף גם אתייחס לעבודת צוות של מדשיות.
באופן כללי אקדים ואומר, שתמיד לאדם יש יכולת השפעה גדולה מאוד על תחושת הפגיעה שלו.
לכל אדם יש מה שקשה לו ופוגע בו ומכעיס אותו, ומה שקשה לאחד קל לשני ולהפך.
יש לנו את היכולת והמצווה ללמד זכות על האחר - וכך ניטל קצת עוקץ הפגיעה מבחוץ, ויש לנו גם היכולת לשנות בעצמינו משהו מבפנים.
אני רואה כבר מהשאלה שלך שאת מבינה את זה ומשתדלת באמת לראות את הטוב והחיוביות שבחברה שלך ולפרגן לה - אז באמת כל הכבוד! את כבר בחצי הדרך מבחוץ פנימה!
החצי השני של הדרך הוא מבפנים החוצה, ולכן אשאל אותך שאלה קצת יותר עמוקה:
השאלה שלי היא מאיזה מקום בנפש מגיעה ההרגשה הקשה הזו?
לכל אדם יכולה להיות תשובה אחרת לשאלה הזו, ואני רוצה להציע לך מה שהרגשתי שהיה נכון לגביי במצב דומה, ואולי ללמוד מדרך ההתמודדות שלי.
אני למדתי שהתחושה הזו מגיעה יחד עם חוסר ביטחון מסוים שלי בנושא הזה.
המקום שלי מול עצמי לא היה מספיק מבוסס באותו עניין (לדוגמא, כמו שאת נתת - הייתה לי חברה טובה ש"נגנבה" ע"י החברה שהיה לי קשה איתה).
ומה שהיה מאוד משמעותי בתהליך שלי מול אותה חברה אלו שתי תובנות שאפשר ללמוד מהמקור הבא:
" ומשלך יתנו לך- אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא:" (גמרא, מסכת יומא ל"ח, ב')
ממש עכשיו סיימנו את תקופת חגי תשרי. תקופה מופלאה שבה הקב"ה כותב וחותם בספר מה יקרה לנו בשנה הזו.
כמה כסף נרוויח, אילו ניסיונות הקב"ה יגלגל אלינו, מה נצליח להשיג בקלות ומה יהיה עטוף במניעות ואיפה נזכה לסייעתא דשמיא. מה שנגזר עליי משמיים שיהיה שלי בסוף השנה - כבר מתחילת השנה נחשב שייך לי.
ולכן אומרת הגמרא שמה שאתה מקבל כמתנה - זה כאילו קיבלת ממה שכבר היה שלך מגזירת שמיים.
ומה המסקנה של חז"ל?
שאם כל מה שנשיג במהלך השנה כבר שלנו מתחילתה, זה אומר שאין לנו אפשרות להשיג את מה שלא שלנו!
וקל וחומר שאדם אחר לא יכול כביכול להשיג את מה שאמור להיות שלי. כי אם זה אמור להיות שלי - הוא לא היה מצליח להשיג את זה.
עולות מכך שתי נקודות חשובות:
📌 אמונה וביטחון
להאמין בלב שלם שהקב"ה תכנן במדויק ואין אצלו טעות. הטוב שמוכן לי יגיע אליי בלי שום קשר לאנשים סביבי!
ואם אני משתדלת וההשתדלות לא מצליחה, להבין שהדבר הזה כנראה לא שייך לי, ולסמוך על הקב"ה שיכוון את הטוב אליי.
📌 לקחת אחריות
להבין שלחברה שלי אין באמת יכולת לקחת ממני משהו ששייך לי. ההרגשה הזו היא אמיתית בלב, אבל מבוססת על דמיון.
כי מי שנותן לה את הכח "לקחת" לי משהו - זו רק אני..
כשאני מרגישה מאוימת ממישהו, שהמקום שלי לא יציב, אני נכנסת ל"מצב קרב" לחיים ולמוות! אני מתכדררת, שולפת קוצים ומנסה להוכיח לה ולכולם שאני הולכת לנצח במלחמה הזו.
עמדת הנפש הזו יוצרת בעצם תוצאה הפוכה - ככ הרבה אנרגיות מתבזבזות על הקרב הנפשי הזה, שלא נשאר כבר כוח להשקיע בדבר עצמו..
ואז באמת יוצא שה"יריבה/חברה" שלי עוקפת אותי. בזמן שאני ביזבזתי על רחמים עצמיים, היא לעומת זאת, ככל הנראה אפילו לא ידעה על התחרות! היא השקיעה בדבר עצמו והצליחה.
אז אם נשווה את זה להתמודדות שאת מציגה מול המד"שית שלך, העצה שלי היא להבין שהכח שלה לקחת לך דברים - נמצא בידיים שלך ובידיים של הקב"ה.
בידיים שלך - להתמקד במטרה של ההדרכה! המטרה היא לעשות את ההכי טוב לחניכים שלך. טוב שהם בעז"ה יקבלו משתיכן, ולכל אחת מכן יש טוב להביא להן.
אז לא לבזבז אנרגיה על המחשבה שאולי היא יותר מצליחה..
אדרבה! איזה כיף לחניכים שמקבלים ממנה הרבה טוב! האחריות שלך - היא להגדיל את הטוב שהם מקבלים ממך, ככה שהם יקבלו מקסימום טוב, משתיכן.
* הערה חשובה - צריך לדעת שהחניכים קולטים הכל... יש להם בלי עין הרע חושים חדים. הם קולטים אם את מרגישה לא בנוח וקולטים את האווירה ביניכן, וזה משפיע על האווירה בשבט.
חשוב מאוד לשתף קצת את המדשית ולחשוב ביחד איך החניכים יקבלו את ההכי טוב משתיכן - לטובתם!
אני מבטיחה לך שגם למד"שית שלך חשוב שהחניכים יקבלו את המקסימום.
כיף לעמ"י שיש מדריכות כמוך!
יישר כח על העומק והרצון לעבוד בעבודה פנימית.
אני מזמינה אותך להמשיך ללמוד על האימרה המופלאה הזאת בגמרא ולחפש שיעורים בנושא.
בהצלחה רבה רבה!
רחלי