היי, קודם כל תודה רבה וכל הכבוד על העבודה שאתם עושים. באמת עבודת קודש. אז ככה- לאחרונה אני ממש מרגישה שאני התרחקתי לגמרי מהקב''ה, אני לא מצליחה להרגיש אותו ביום יום, אני ממשיכה להתפלל ולקיים את המצוות ולא הפסקתי כלום אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה להתכוון באמת, ניסיתי לקרוא הרבה ספרי אמונה והרבה דברים בישביל לחזק את "הקשר" עם הקב''ה אבל זה ניראה כיאלו כלום לא מצליח ואני כבר אובדת עצות. אני לא בטוחה אם בגלל שהתחזקתי מבחינה דתית ברוך ה' אז הקרוב של פעם זה הרחוק של היום או שבאמת התרחקתי מאיזה שהיא סיבה. אשמח לעזרה...
היי לכם קודם כל אפתח ואגיד תודה גדולה על הפרויקט הנהדר הזה! הוא עוזר לי רבות ואני לומדת ממנו כ"כ הרבה. אשריכם!! וכעת לשאלה, אני מקווה רק שאצליח לנסח אותה בצורה הנכונה ביותר. אני מצד אחד מאוד אוהבת את בורא עולם. (ברור לי כולם כן? אבל יש לי חיבור מיוחד איתו) הוא החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותו מאוד. אבל מצד שני, אני מרגישה שאני מאכזבת אותו הרבה מאוד פעמים, שהוא מסתכל עליי מלמעלה ונמצא בבאסה כי הבת שלו לא עושה את רצונו וזה קשה לי. קשה לי התחושה שאולי אני אוהבת אותו מאוד אבל הוא עצוב ממני או כועס עליי כי יש לי נפילות לפעמים. אני רוצה להתקדם בעבודה הרוחנית שלי ויש לי עוד כברת דרך אך איך אני יכולה לעשות זאת בעוד אני נופלת הרבה ומרגישה שהוא בבאסה עליי...?
אני רוצה לא לרצות לדבר עם בנים. איך עושים את זה?
היי אז א אתם פשוט נדירים אין עליכם בעולם ואני תמיד מתחזקת מדברים שאתם כותבים ! פשוט נדירים!! אני מדריכה בבני עקיבא שנה ראשונה. ואני פשוט אוהבת את החניכות שלי בטירוף וזכיתי בכל אחת ואחת מהן! אבל יש איזה קאץ לפני כמה זמן הצטרפה אליי מדשית. באמצע השנה זה משהו שלא כל כך קורה.. ואם להגיד את האמת אני שלמה עם ההחלטה הזאת. אבל הבעיה היא שהחניכות שלי ממש לא מתחברות אליה. וזה התחיל מאיזה שתי בנות והפך להיות רוב השבט ! ובאמת שאני מרגישה חסרת אונים. כי הן אומרות שהן לא נהנות ולא כיף להם. וזה לא היה המטרה שלי . אני רוצה שיהיה להם הכי טוב בעולם. (כיתה ד) אשמח לעצות מה אני יכולה לעשות.