מחפשת את האחד שלי בכל מקום.. אלגו, שליש גן עדן,שבע ברכות. אמרתי גם לחברות ואנשים שאני מכירה שאני בחיפושים..איפה עוד אפשר?
אני קוראת את התשובות שלכם לגבי חברות בגיל צעיר וואלה משהו שם לא יושב לי.. בסוף נראלי כולנו מרגישים שונה כשאנחנו בחברה מעורבת.. הרגשה דווקא נחמדה. אז למה לא? כל השנים הייתי בסביבה נפרדת ופתאום עכשיו בצוות כן יש קשר לבנים ואני לא מפסיקה לחשוב על מישהו מסויים.. אני מבינה ויודעת שזה לא מתאים וכדאי להיות חברים, אבל כדי שזה יישב לי בנפש אני אשמח שתעזרו לי ותסבירו לי..
איך אני יודעת מתי סלחתי? האם צריך להפסיק לכעוס ולהיות פגוע כשסולחים?
שלום אשמח לתשובה:) אני והאישיות שלי זה חלק מהנשמה שבי? אם כשאומרים שהנשמה זוכה לתענוג בעולם הבא, אז זה כולל "אותי" ואת מי שאני והאישיות וזה? או איזה רוח מנותקת?.. מרגיש לי שאני מתאמצת בשביל זה ככ הרבה, ואם בסוף זה יהיה משהו שמנותק ממני זה לכאורה לא שווה לי. ואם זה כן כולל את האישיות, אז בסוף נשמה יכולה להיות בכמה גופים בכמה גילגולים.. אז איך זה מסתדר עם לשמור על אישיות וכזה?
היי, תודה על המענה! אני שמיניסטית, ולגמרי מרגישה שהשנה האחרונה שלי נהרסה. השמינית!!! החלום!!! כל כך חיכיתי. גם אם קשה, וקשה ממש כי הבגרויות הורגות. עבדתי כל כך קשה כדי להרגיש קצת גאווה תאמת. וואלה סיימתי 12 שנים וזה היה כל כך קשה לצאת עם בגרות ולא לעזוב באמצע ופשוט לקחו לי אותה! מצד אחד כיף חופש אבל איפה השמינית? האווירה? על הפרוייקטיים? אני וקבוצה של בנות תכננו יום מטורף ממש לתיכון, שכלל הצגה מדהימה ומשוקעת, מלא דוכנים, כסף, והשקעה מתחילת שנה!! וביטלו לי. את הכל. אני כל כך מתוסכלת. כל כך.. לא רוצה להתחיל שנה חדשה במקום אחר כשלא סיימתי את המקום הקודם.. זה כל כך מדכא
היי. האהבה בין בני זוג היא כל כך חשובה, טהורה וטובה לדעתי. ותמיד מתארים את האהבה כאילו אתה לא יכול להתקיים ללא בן זוגך. כאילו הוא ממש חצי ממך. זה נפלא לשמוע את זה, כמובן.😄 אבל.. אם חלילה הבן זוג נפטר.. איך מצפים מאיתנו שנמשיך לחיות בלעדיו? הרי אסור לנו "להצטרף" אליו.. הוא חצי מאיתנו, המישהו שאי אפשר לחיות בלעדיו.. איך אפשר פשוט להמשיך בלעדיו? זה כאילו אתה עכשיו רק ... חצי. מקווה שתבינו למה התכוונתי.. בת 13 וחצי אך מקווה שתענו לי בצורה בוגרת😃.