כבר כמעט שלוש שנים אני בדיכאון, לא משהו שראו עליי בהתחלה וגם עכשיו לא מבינים כמה זה עמוק כי אני מדחיק... קשה לי להסתכל על דברים שמחים במיוחד שבינתיים אין לי כל כך הרבה כאלו וכל פעם שאני רק מתחיל לספר לחבר אני או קוטע את עצמי באמצע כי אני לא רוצה שיחשבו שאני רגיש או מתחרט שדיברנו בכלל, (אני ממש לא רוצה לדבר עם אנשים, מעדיף לפתור ביני לבין עצמי) רק פה נוח לי לשתף כי זה אנונימי וסביר להניח שגם על זה אתחרט
ש. הי קודם כל תודה רבה על הפרויקט!! יש לי 3 חברות טובות שארבעתנו ממש חברות הדוקות. לפני הקורונה היינו נפגשות מלא אבל עכשיו אנחנו לא יכולות להיפגש.. שתיים מהן גרות רחוק יותר ממני ונורא קשה לנו שאנחנו לא נפגשות. אחת מהן כבר בדיכאון מהמצב, מה אפשר לעשות כדי שגם לא נהיה בדיכאון וגם שנצליח לשמור על קשר למרות המרחק? תודה