מלא פעמים שאני קוראת מדרשים של חז"ל אז מוצאים שיש כ"כ הרבה סתירות. וזה קצת מבלבל. ברור שיש 70 פנים לתורה וכדו'. אבל איך זה מסתדר עם כ"כ הרבה סתירות? סתם לדוגמא, יש את המדרש מתי מגיע המשיח. אז מגיע חודש ניסן, אומרים שזה חודש הגאולה ושמשיח יגיע. ואז לצערינו הוא לא הגיע בניסן האחרון, אז מגיע תשעה באב ואומרים שהוא בכלל לא מגיע בניסן, אלא בתשעה באב. איך מסתדרים עם כל הסתירות האלה?:) כאילו, כל הזמן מנסים לתת תקווה לכל מיני אנשים בעזרת המדרשים ואז שזה לא קורה אז "מוצאים" אחד אחר
אומרים שכל בעיה שלנו או קושי הוא מדרגה עבורנו או ניסיון, נכון? אני לא יכולה לומר שכל חיי היו קושי אך גיל ההתבגרות היה.. מיוחד. שונה. לא קל. עברתי הרבה ועל הרבה אני כבר לא שואלת שאלות. כי אין טעם, אלו החיים שלי וזה המטען שלי. אבל לאחרונה זה מוגזם. השנה האחרונה שלי הייתה כל כך קשה, מלאה בבכי, בכאב. ואני שואלת את עצמי "למה?!?" לא צמחתי מזה, לטובה לפחות. נוסף לי עוד נדבך כאב. למה לפעמים מרגיש שאנחנו מקבלים עונש משמים? למה אנחנו לא יכולים לחוות את הדברים הללו כדברים טובים בחיים? למה הכל זה שריטות? וגם אם חשבתי שמשהו בה ה כנשיקה זה רק פותח עוד צלקת. מה עושים?