שלום:) כל שנה לפני יום הזיכרון ויום העצמאות עולה לי השאלה איך אפשר לעשות את המעבר החד הזה? זה כל כך קשה מרגע שבוכים וכואבים בו לעבור במעבר חד ליום העצמאות שכולו שמחה והודיה. איך עושים את המעבר הזה?
ש.היי, חשבתי על זה ובעצם למה לא צמים גם ביום השואה או ביום הזיכרון? מה זה שונה מצומות אחרים? הרי אנחנו צמים כדי להיות באבל בגלל משהו נורא שקרה... אז למה לא לצום גם בדברים שיותר קרובים למציאות של ימינו וכביכול אנחנו אמורים להיות יותר מחוברים לדברים האלה הנוראים שקרו לא מזמן... ולא רק להתמקד בדברים לפני מאתיים שנה?
ש.הי,יום השואה ויום הזיכרון מתקרבים, ובכל שנה בתקופה הזו יש לי הרגשה נוראית. אני לא יודעת איך להתמודד עם ימי זיכרון - לפני כמה שנים הייתי צריכה להקריא קטע בטקס של יום הזיכרון, נכנסתי לזה ממש עמוק והייתי באבל במשך שבועיים. אני מבינה שזה חשוב לזכור את השואה וחללי צהל, אבל אצלי הימים האלה מתבטאים בעיקר בצורת טראומה, ואני לא יכולה להימנע מזה. מה לעשות? תודה!