האם לסלוח אומר גם להפסיק לכעוס או שאפשר לסלוח ולהמשיך לכעוס כי וואלה פגעו בך?
אז עברתי משבר מטורף. ב"ה הוא נגמר והכל הסתדר ולטובה, אבל התחושה הקשה נשארה.. עדיין פגועה, כועסת, חסרת בטחון וממש הייתי מעדיפה לא לעבור את זה. יום כיפור מאחורי. באמת שניסיתי לשחרר ולסלוח.. זה כל מה שהתפללתי עליו. הודעתי לכולם שזה כבר מאחורי, והחלטתי עם עצמי יעד שבו אני מפסיקה לכעוס וממשיכה הלאה. אבל זה כל הזמן רודף אותי.. אני נזכרת בזה בלי סוף, וישר עולות הדמעות והסטואציה בראש. שאלות אמוניות של למה זה קרה? ולמה לי? כבר שאלתי אותן ועניתי כלכך הרבה לעצמי, אבל לא משנה כמה אני עונה זה עדין לא עונה על שאלה אחת- אי אפשר היה ללמד אותי את המסר הזה בדרך פשוטה יותר? אז איך אפשר כבר להשאיר את זה בעבר? זה קשה לי לחשוב על זה, כואב לי לחיות את זה יום יום. ואני כועסת עדין.. כן! למרות שאמרתי שסלחתי, שהחלטתי שסלחתי, בסוף היא לא הבעיה חרטה, ובעצם לא הביעה שום דבר.. היא ידעה שפגעה בי. ועדיין לא שמעה את הצד שלי, .ממש ממש לא הסבירה את עצמה, ואפילו להפך- ההסברים שהיא כן נתנה, פגעו בי כלכך.. לסביבה נמאס לשמוע ממני כמה זה קשה, וכמה זה פוגע. אם אני אומרת דבר אפילו הכי קטן שלילי על מי שפגעה בי ככה, ישר מגנים עליה שאנשים טועים לפעמים והיא לא ניסתה לגרום לי רע בכוונה. אבל מאיפה הם יודעים?! היא לא אמרה את זה לאף אחד.. הם לא חוו כמוני. הם קבלו רק את הצד הטוב והצדיק שלה. אני יודעת שחשוב לשחרר. בשבילי. אבל זה עוד כואב מדי.. אז איך???