יש לי מן פחד כזה ממות... מפחדת למות ומפחדת לדבר על זה.. כל פעם שמגיעים לנושא כזה או אפילו לתחיית המתים וכו אני מעדיפה לאטום אוזניים... טיפ? בת 17
ת
שלום לך!
אני לא יודע מה סיפור הרקע שעומד מאחורי השאלה, אז אשתדל להיות רגיש ככל שאוכל...
אני חושב שעצם השאלה שלך היא כבר התקדמות.
יש משפט בספר "הארי פוטר": "הפחד מן השם רק מגדיל את הפחד מהדבר עצמו". המשפט אמנם מתוך ספר פנטזיה, אבל משמעותו אמיתית. כשמפחדים לדבר על נושא מסוים, הפחד ממנו רק גדל. אני שמח ששאלת, זה עצמו קצת מוריד את הפחד מהמושג "מוות", אך תמיד יש מה להתקדם ולחקור. מזמין אותך לשאול את עצמך מה בעומק מפחיד אותך במוות ולהתמודד מול זה.
בתשובתי אנסה לפתוח פתח קצר להתייחסות למוות. זה נושא ענק שגדולי ישראל דיברו עליו, מקווה שאגע בכיוון הנכון.
1. המוות הוא מותו של הגוף בלבד וסופו של שלב בלבד
אז מה מפחיד אותנו במות?
הרי מאז חטא אדם הראשון שנגזרה מיתה על האדם המוות הוא מובנה בעולם, זהו חלק בלתי נפרד מתהליך חייו של האדם בעולם הזה.
אני חושב שהמוות לבדו עלול להיתפס כדבר נורא, אך אני סבור שצריך להסתכל בצורה רחבה יותר על מטרת האדם בעולם כדי להבין את מקומו הנכון של המוות.
לאדם לא מאמין המוות הוא נורא ואיום. אם החיים הם רק העולם הזה ורק גשמיות והנאות ואין כלום מעבר- באמת המוות הוא סוף הדרך והכל נגמר. ומפחיד לסיים הכל...
אך אדם יהודי מאמין יודע שהמוות הוא רק סופו של שלב, החיים לא נגמרים בעולם הזה, העולם שלנו הוא רק מסדרון לעולם הבא (מסילת ישרים פרק א'). המוות הוא סופו של שלב החיבור עם הגוף בעולם הזה והנשמה ממשיכה לעולם הבא.
אני ארחיב.
אנו מאמינים שהאדם מורכב מגוף ונשמה.
נשמה גדולה שנחצבה מכיסא הכבוד רוצה לפעול בעולם להכניס בו קדושה. הנשמה לא יכולה לעשות זאת לבדה כי היא דבר רוחני ומופשט, לכן היא נכנסה בגוף גשמי ודרכו היא פועלת. היא מניעה את הגוף לפעול בעולם והיא זו שנותנת לאדם את המשמעות בחייו. היא הרגשות, המחשבות והאישיות של האדם. הנשמה רוצה לזכך את הגוף שיתקרב לה' וזו כל ההתמודדות שלנו- להשליט את הנשמה על הגוף.
המוות הוא אקורד הסיום של הגוף. כאן הגוף פורש מהמשחק, אך חשוב להדגיש שהמוות הוא מותו של הגוף בלבד! לעומתו הנשמה קיימת לעולם! היא ממשיכה הלאה לעולם הנשמות כדי להתענג על ה' ולזכות בשכר של העבודה שהיא רכשה בעולם הזה. הרגשות, המחשבות, האישיות שלנו שמוטבעים בנשמה- ממשיכים. בתחיית המתים היא חוזרת לגוף כדי לחיות בעולם שכולו טוב. מה זה להתענג על ה'? לא יודע בדיוק, אבל הנקודה היא שהחיים של האדם (החיים הנשמתיים של האדם) לא נגמרים במוות.
פסוקים רבים מזכירים לנו שהמוות, במידה מסוימת, צריך לעמוד מול עינינו כדי להזכיר לנו את מטרתנו "לא המתים יהללו י'ה", "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י'ה". אדם שיודע שהמוות הוא לא הסוף ויודע שיש המשך לנשמה, והיא תקבל את שכרה בהתאם לעבודתה בעולם הזה- יסתכל על חייו בצורה אחרת ויזדרז לעבוד את ה' באמת.
לדעתי הראייה הכללית של מהלך חייו של האדם בעולם הזה והבא, וכשאנו מבינים שהמוות הוא רק סופו של הגוף, אך לא של הנשמה, שהיא החלק החשוב באמת כי היא אלוקית- יותר קל לנו להתמודד עם המוות.
2. מתים רק אחרי סיום התפקיד בחיים
עוד נקודה חשובה היא שלכל אדם יש תפקיד בעולם. תפקיד מיוחד רק לו ולשם כך הוא נברא וזו מטרת חייו. האדם נפטר מן העולם רק כשהוא סיים את תפקידו פה בעולם.
לכן אם נפנים שבסופו של דבר כולנו ניפטר מן העולם (בתקווה שבשיבה טובה), ונבין שזהו רק סופו של שלב, והגענו אליו כי עשינו את חלקנו בעולם, קיימנו את שלשמו הגענו לכאן- יהיה לנו יותר קל להתמודד עם המושג "מוות".
3. כאב של אבלות
אני חושב שהפחד הגדול מהמוות נובע גם מזיכרון הכאב הגדול על אדם קרוב שנפטר.
אבלות והתמודדות עם אבדן חיים הוא נושא וקשה גדול מאוד, ב"ה לא חוויתי אותי עדיין ולכן איני מרגיש שנכון שאענה על זה, בעיקר לא בפלטפורמה זו. זה נושא בפני עצמו.
לסיכום:
המוות הוא רק סופו של שלב, לא סוף הדרך.
המוות יגיע אך ורק כשנסיים את תפקידנו בעולם.
המוות נותן לנו פרופורציה על מטרת חיינו.
מקווה שעזרתי לפתוח פתח, בהצלחה עם הבירור, מאמין בך! 💪🏼
אלעד