ש.
היי
שמעתי כל כך הרבה שיחות על זה שאחרי החטא אסור ליפול לייאוש, ולתחושה של ה"אני רשע'' והכל, אבל זה לא עוזר לי... מה אם אני לא יכול לומר לעצמי ''זו נפילה חד פעמית, זה לא מגדיר אותי'' כי זה קורה כל כך הרבה פעמים?
מה אם אחרי החטא אני לא מסוגל להתמודד עם הרגשות של ה''אני לא שווה כלום עכשיו'' כי אני פשוט לא מרגיש ככה? כי אין שום הרגשה של חרטה אחרי החטא? שאחרי החטא אני פשוט ממשיך בחיים כאילו לא קרה כלום? פשוט כי אולי איבדתי את הרגישות הזאת?
מה אפשר לעשות? איך אפשר להתמודד עם זה כשאני אפילו לא מרגיש הרגשה רעה אחרי החטא?
מה לעשות?!
ת.
שלום לך אח יקר!
כמה רצון טוב מסתתר מאחרי השאלה שלך! אתה מספר שהנפילות חוזרות על עצמן כל כך הרבה פעמים, ושאתה כבר לא מסוגל 'לשקר' לעצמך ולומר שהנפילה עכשיו היא חד פעמית, אתה מספר על רצון להרגיש את החרטה על החטא, לא להמשיך בחיים כאילו לא קרה כלום.
קודם כל, אני רוצה לומר לך שאני ממש מזדהה עם התחושות שלך. זו חוויה מאוד קשה, התחושה שכבר אין לי דרך לשוב ואף אחד כבר לא יקבל אותי שם למעלה, התחושה שהחטא הוא כבר כאילו חלק בלתי נפרד ממני.🤦♂️
רגע לפני שאני עונה לשאלה שלך עצמה, חשוב לי לומר לך דבר אחד חשוב.
איך בוחנים האם אני אדם טוב או שאני רשע?
⚖️
בעיניים חיצוניות, מה שאנחנו רואים זה המעשים של אנשים, ואם אדם חוזר ועושה מעשים רעים יום יום, הוא בטח אדם רע שרוצה לעשות רע.
אבל אם מתבוננים פנימה, אל תוך הנפש, אפשר לראות דברים אחרים לגמרי. אם תקשיב למה שמניע אותך לחפש איך להרגיש רע אחרי החטא, תוכל להבין שבעצם, ה'אתה' האמיתי ממש לא רוצה את החטא, אבל הוא פשוט לא מוצא כוחות לבטא את זה בפועל, בגלל כחות חיצוניים חזקים שמתגברים עליו.
חשוב תמיד לזכור שאתה אדם טוב, שמאוד רוצה לבטא את זה בפועל ולא תמיד מצליח, כי זכית להיות אדם בריא עם יצר רע.😇
אז מה עושים עם התחושות, או עם כך שהן לא קיימות?
אתה אומר שמרוב חטאים כבר אי אפשר להאמין שאפשר להיות טוב, שאתה לא מסוגל לא להתייאש כי אתה כבר ממשיך כרגיל באופן טבעי.
אבל מה זה בכלל יאוש?
היאוש הוא לא רגש, רגשות שליליים יכולים להיות חשובים וטובים לפעמים, כשהם עוזרים לנו להתקדם, אבל הייאוש לא תלוי ברגשות, וגם לא היכולת לא להתייאש. לא להתייאש, אין הכוונה להמשיך להרגיש רגשות מסויימים, כי ברגש אין לנו שליטה ישירה, וגם לא תהיה לנו. הרגש הוא דבר מורכב ומדהים, שהקב"ה השאיר הרבה מאוד מקום להקשבה אליו, ומעט מקום, חשוב אבל מצומצם, להשפעה עליו.
היאוש הוא דבר שנוגע בהחלטות שלנו, מה אנחנו מחליטים, להמשיך לנסות או לחדול? ברגע שנפסיק לנסות – שם התייאשנו, כל עוד זה לא קרה, לא משנה מה אנחנו חווים, אם המשכת לנסות – פשוט לא התייאשת.
זה נשמע קשה, אבל בעצם יכול להיות מאוד פשוט, לא לשכוח מה אנחנו רוצים, ולהחליט את זה כל יום מחדש, ולא משנה מה אנחנו מרגישים כרגע מול עצמנו.
אני מציע לך לראות את הדברים כך – לא משנה כרגע מה אני מרגיש, לא משנה כמה רע או לא רע לי אחרי החטא, הדבר היחיד שמשנה הוא מה אני רוצה לעשות עכשיו. אם אתה לא רוצה לחטוא, פשוט תתעלם מהקול בלב שאומר לך שבטוח תחטא, תחייך אליו בעדינות, ותאמר לו 'לא אכפת לי, אני לא רוצה'.
עולם הרגש הוא אמנם חשוב ומועיל, אבל כבר אמרנו שאין לנו הרבה שליטה בו, ואי אפשר להרגיש דברים באופן מלאכותי. אם לא תפסיק להקשיב לעצמך, לומר לעצמך מה אתה רוצה – יום אחד הרגש יתעורר, בעוד שבוע או בעוד כמה שנים, הרגשות יחזרו לחיים כשיהיה להם 'מרחב בטוח' להיות בו. בינתיים – תנסה פשוט להיות יעיל וממוקד.
אין מצווה להרגיש רע אחרי החטא. כמו שאמרנו, צריך להתחרט, אבל התחושות הרעות שמגיעות אחרי החטא הן מציאות שלפעמים קיימת ולפעמים לא, והדבר משתנה בין אנשים, אתה לא צריך לייסר את עצמך על העובדה שאתה לא מרגיש רע.
מה שד' מצפה ממך לעשות כרגע זה להזכיר לעצמך מה אתה רוצה, לקום בבוקר ולומר לעצמך – קיבלתי נשמה טהורה, אני רוצה להחזיר אותה כזו בערב, אני לא רוצה לפגוע בה; לומר לעצמך ולקב"ה: 'חטאתי, אני מתחרט, אני לא רוצה לחטוא שוב לעולם', ולהאמין לעצמך גם אם זה נשמע לך הזוי עם ה'תיק' שאתה סוחב על הגב.
חשוב מאוד לשמוח במי שאתה, להתמקד בדברים הטובים שאתה עושה, במקומות החיוביים שבטוח יש בך.
לסיום אציע לך שני דברים שיכולים לעזור בכל אופן לעורר את הרגישות לחטאים, את היכולת לחוש בדברים טובים ובדברים רעים:
💓 להתפלל
תתפלל לד', שיעזור לך לחזור ולהתקרב אליו, לחזור ולהרגיש את המרחק ממנו, הדיבור איתו מסוג…
[0:52, 15.10.2020] +972 52-637-1072: 1089.א
לא מצליחה להאמין לסיפורי התנ״ך
ש.
היי, קודם כל תודה רבה! זכות גדולה!
יוצא לי המון פעמים בשיעורי תנך פשוט לא להאמין שזה קרה, זה נשמע לי ככ מופרך ולא אמיתי ופשוט המצאה של מישו משועמם
אני מאוד רוצה להאמין אבל לא יודעת איך.. עצות?
ת.
שלום!
שאלה מצויינת!
נפתח בעובדה – הספר הכי משפיע בתולדות האנושות הוא ספר הספרים, התנ"ך. זאת אומרת שלא ייתכן לומר שהתנ"ך הוא המצאה רגילה. 'כי המקרה לא יתמיד'. לא יכול להיות שלאורך כל ההיסטוריה, כל התרבות האנושית הושפעה בצורה זאת או אחרת מהתנ"ך, ולכן ודאי שהתנ"ך אמיתי כלומר - הוא ודאי עובדה, הוא ודאי משהו משמעותי.
ספר הספרים אבל לא ספר סיפורים
אלא, שצריך להבין מה עניינו של התנ"ך. התנ"ך אינו ספר היסטוריה שבא לתאר את קורותיו של עם מסויים. עיקר ענינו הוא התוכן שעומד מאחורי הדברים – כתבי הקודש הופיעו דרך עמ"י, זאת אומרת שהם באים לתאר, להביע ולהפגיש אותנו עם העולמות הפנימיים שהעומדים ביסוד אמונת ישראל, להיפגש עם דבר ה' הפונה אלינו ומרומם אותנו, איך שהוא מנהלך ומופיע במציאות, ומה הם התכונות הישראליות.
אז כשאני אומר שהתנ"ך הוא אמת הכוונה שהרעיונות העולים מהתנ"ך, כל העולמות הפנימיים שמסתתרים מאחוריו - הם אמת, הם תיאור נכון של תכונות נפש ועקרונות רוחניים של המציאות ושל עמ"י, (עובדה שהם נגעו כ"כ בנפש והתרבות האנושית) ונכון ללכת אחריהם וללמוד אותם.
בחג הסוכות שהיה לא מזמן, הזמנו אושפיזין לסוכה. נכון שהאושפיזין הם דמויות היסטוריות, אבל הם באופן עמוק גם ביטוי לתכונות ישראליות שורשיות. אברהם אבינו הוא עמוד החסד, יצחק אבינו הוא עמוד היראה וכו'.
כלומר – תנ"ך הוא לא ספר סיפורים, עיקר ענינו הוא ערכי מוסר ורוח הנובעים ממנו. גם הסיפורים שיש בו – השאלה אם הם קרו או לא קרו אינה עיקר הנקודה – אלא מה המשל, מה נלמד מהם. הסיפורים הם לבושים, כיסוי, דרך ביטוי מסויימת לעולמות פנימיים שעומדים מאחוריהם.
יש סיפורים בתנ"ך שחז"ל בעצמם אומרים שמה שכתוב אינו באמת מה שקרה, אלא זה נכתב כך כדי להפגיש אותנו עם עקרון מוסרי או רוחני מסויים.
(איך אנחנו נדע בעצמנו מה משל ומה לא – בשביל זה יש לנו את חז"ל וגדולי ישראל שיגידו לנו. )
לכן – אין סתירה בין היות התנ"ך ודאי אמיתי, בתור הופעה של רוח, של אמירה ערכית- רוחנית. ומצד שני הסיפורים שכתובים בו לאו דווקא קרו בפועל. אדגיש – יש גם דברים שברור לנו שקרו – יציאת מצרים ומתן תורה, אבל על כל פנים – זה לא העיקר כשלומדים תנ"ך.
לפני שאמשיך חשוב לי לומר שניה משהו – ייתכן שכשאת קוראת עכשיו את מה שכתבתי את עושה פרצוף כזה - 😱. 'באמת זה יכול להיות לא אמיתי?!, הייתי בטוחה שהוא יוכיח לי שכל הסיפורים ודאי קרו או משהו כזה'. אם את מרגישה סבבה ושמחה בתשובה – אחלה.
אבל לפעמים כשאומרים אמירה שלא ציפינו, בטח שהיינו בטוחים שזה ממש הפוך, יש לנו תחושה של זעזוע, ערעור, שא"א לקבל את מה שנאמר. זה בסדר להרגיש ככה בהתחלה. מה שצריך לעשות זה לנשום עמוק ולהפעיל את השכל, ולחושב – האם זה הגיוני או לא. אני יכול להבין את זה? אם לא – מה קשה לי מבחינה רציונאלית – ואם צריך, לשאול. בצורה כזאת, הרגש הסוער נעלם, כי השכל מרגיע אותו ונותן לו לקבל את הדברים בנחת.
האם יש ניסים?
אני רוצה להתייחס בקצרה לנקודה אחרת שיכולה לעלות מדבריך – השאלה האם ניסים יכולים לקרות. אני מניח שהסיפורים שיותר קשה לך איתם זה הניסים, כי סיפורים כמו יוסף ואחיו אמנם ייחודיים ודי נדירים אבל זה בסך הכל עלילה טבעית. אבל קריעת ים סוף או לחם שיורד מן השמים, זה באמת נראה קצת מוזר וחורג מגדר הטבע.
אני חושב שמבחינה 'מתמטית' – אם אלוקים הוא כל יכול, ברור שהוא יכול לעשות ניסים. כלומר – אני אמקד את השאלה במקום אחר – לא האם הקב"ה יכול לעשות ניסים, אלא למה קשה לנו להאמין, לקבל את העובדה שהוא באמת יכול לעשות את זה?
יכול להיות שזה נובע מכך שאנחנו מפחדים מתחושת חוסר השליטה וחוסר היציבות שהתרחשות של נס גורמת לנו – במקום שהטבע ימשיך כמו שמצופה וכמו שאנחנו מכירים, הכל עלול להתהפך.
אבל זה פחד שוא.
ראשית כי הקב"ה רוצה בקיום העולם, ולכן הוא לא יהרוס אותו.
שנית כי ניסים באים תמיד להופיע טוב. וגם אם זה נראה לפעמים רע, או מערבב עם זה רע – עיקר התכלית שלהם לטובה. נס זה גם לשון של דגל. כלומר ניסים מפגישים אותנו עם עולם עליון, גדול ושלם יותר, ולכן ודאי טוב יותר.
ושלישית – החיים שלנו תלויים בקב"ה. כשאנחנו בוטחים בו, זה לא מקטין אותנו והופך אותנו לחסרי עצמיות, לחסרי עמוד שדרה – להפך זה מחבר אותנו למקור החיים שלנו. ומשם אנחנו שואבים כוחות לפעול הלאה במציאות כפי שהוא ציווה אותנו.
מקווה שעניתי לך על כל השאלות, אם יש משהו לא מובן או היית שמחה שנדייק ונרחיב – מוזמנת לשאול עוד!
להרחבה נוספת לגבי אמיתת התנך – את יכולה להסתכל בתשובה 72 במאגר.
רוב הדברים שכתבתי מבוססים על שיעור של הרב קלנר 'שיחה על אמיתות התנך'(חפשי בגוגל, זה תוצאה ראשונה, באתר של 'בני דוד') זה שיעור קצת קשה, אבל הוא סוגר בצורה ברורה את השאלה שלך.
בהצלחה!
יוחאי