קודם כל תודה רבה על הפרויקט המהמם!
אשמח ממש שתענו לי בהקדם..
כשאני נמצאת בחברה ונגיד יש סבב וכל אחד צריך לדבר אני ממש נלחצת לפני שמגיע התור שלי לדבר ומתחילה להזיע וזה מלחיץ עוד יותר שלא יראו וכו..(אני לא יודעת למה אין באמת סיבה להילחץ..), ואז אחרי שאני מדברת כאילו משהו משחרר ואני בכלל לא מבינה למה הייתי בלחץ לפני זה ..וזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וה קצת מתסכל..מן הרגשת לחץ שאולי לא אגיד דברים טובים או שלא יגיבו על מה שאגיד וכאלה..וגם הרבה פעמים אני מרגישה שמסתכלים עלי ובוחנים אותי ואז אני קופאת במקום כזה ולא מצליחה להתנהל בחופשיות.. (בד"כ ההרגשה הזאת זה מאנשים בעלי סמכות גבוהה ממני נגיד מורה), וגם נגיד שאני צריכה לדבר עם מישהו בעל סמכות אני נלחצת מאוד..זה פעם היה יותר חזק והיום קצת השתפר אבל עדין אני מתלבטת אם זה מצריך טיפול וזה ממש בעיה או שזה הגיוני וקורה להרבה אנשים ושערים לא להעצים ולהתעסק בזה יותר מדי..כי כן נגיד שמעתי מעוד חברות שנלחצות שמגיע התור שלהן לדבר ומתפדחות..
אשמח לתשובה מהירה..תודה רבה!
18.5
דחוף, כי היא ביקשה
ת.
שלום לך!
תחילה אני רוצה להפנות את ליבך לכך ששמת לב שיש כאן מורכבות שמקשה עלייך ושאת רוצה לפתורה, כל הכבוד 😊
אשמח להציע מספר כיוונים כתשובה לשאלתך.
לפני כל מה שאכתוב, כדאי לשים לב לקונפליקט שנמצא כאן בין קולות-
מחד זה נורמאלי להתרגש וכד, לא כולם אנשי במה, יתכן ויש לנו בעיה עם דימוי עצמי, זה לא אידאלי ועדיף אחרת אבל זה קיים, ולא לעשות מזה עסק גדול.
ומאידך אם זה מאוד חריג ביחס לסביבה ואם זה משבית את שטף החיים, אז לחשוב על גורם מקצועי לסייע ולכוון כדי לעשות את בירור העומק ואת זיהוי שורש הבעיה.
ועכשיו ננסה להעמיק קצת..
הסתכלות אל עצמי
הצגת בשאלה שלך מצב שבו את נמצאת במעגלים חברתיים שונים וחוששת מאד לדבר (ולאחר שמדברת, מתגלה שהפחד מתגובות לא נעימות כמו שפירטת מתבדה).
אציע דפוס חשיבה שיכול להיות לך לעזר.
כשסיטואציה קבועה כזו או אחרת מפריעה לנו בחיים כדאי לחשוב -האם ההתרחשות היא הבעיה, או שהיא הסימפטום שלה? ואם היא אכן הסימפטום שלה, כדאי להעמיק ולהגיע אל שורש הבעיה, ועל ידי שנפתור ונבין אותו, ייפתר גם הסימפטום.
אתן משל –
כשרוצים להחלים ממחלה, כדאי לטפל בשורש שלה – למשל על ידי מנוחה, ולא רק בסימפטומים שלה ע"י לקיחת כדורים שמעלימים סימפטומים כמו שיעול וכו', שהרי השתקת הסימפטומים לא מעלימה את המחלה. רק יטפול בשורשה המחלה יביא לריפוי.
בוודאי שישנו קושי מול הסימפטום – מול הלחץ במעגלים חברתיים, אך האם הוא ה'בעיה'? או שהוא מציג נקודה כואבת שקיימת בתוכך? זה יכול להיות ביטחון-עצמי נמוך, ביישנות, פחד כלשהו, ביקורת-עצמית גבוהה..
בשביל להגיע לשורש הבעיה והקושי, כדאי להעמיק קודם כל עם עצמנו במחשבה על כך, תוכלי לנסות לכתוב לך את הדברים, לחשוב מדוע כה מלחיץ אותך לדבר מול מעגלים חברתיים.
הזכרת גם תחושה דומה מול אדם בעל סמכות כאן זה מעט שונה, שכן לאנשים אלה יש השפעה כלשהי על תחומים שונים בחייך. אך גם כאן אפשר בהחלט לחשוב האם זה פחד מנתינת ציון נמוך משציפית / הערה, או שזהו פחד מדמותו של האדם שלמולך ומדעתו האישית לגבייך.
הסתכלות אל הסביבה
אני רוצה להתעכב על משפט בשאלה שלך.
כתבת שאת שומעת מחברות שיש להן פחדים דומים לשלך בכל הקשור לדיבור מול אנשים, ושאומרים לך שכדאי לא להתעסק בזה יותר מדי כי זה מעצים את זה.
כל אדם הוא עולם ומלואו. יש סיבות לתגובות שלו, לרגשות שלו. לכן יכול בהחלט להיות שהחברות שלך גם כן חוות את הפחדים האלה, אך השוואה אליהן כנראה לא תקדם אותך, כיוון שדרך ההתמודדות שלהן עם פחדים אלה שונה משלך.
הרי הבעיה היא לא הפחד שאת חווה. הבעיה היא שהוא כלכך מפריע לך. אם הוא לא היה מפריע לך – לא היה כאן מקום להעמיק. קורה שדברים מפריעים לנו, למשל ריב עם אחות, אבל אנחנו לא מעמיקים בהם וחושבים מדוע קרו, כי לפעמים זה לא בעל שורש עמוק בנפשנו, אלא איזושהי אי נעימות סתמית. ולכן יכול להיות שעבור חברותייך הפחד הזה הוא דבר לא נעים אך הוא לא מפריע להן לאורך זמן כי אצלן הוא לא יושב על משהו, ואצלך כן.
להתמודד עם זה.
בנוסף, כתבת שאת מתלבטת אם זו ממש בעיה שמצריכה טיפול, או לא, ושאולי אם תתעסקי בזה פחות זה פחות יפריע לך.
אני רוצה לומר כמה מילים על טיפול.
טיפול אינו נועד רק למי שחווה משברים וקשיים מאד גדולים בחיים, לא עלינו. טיפול נועד לכל מי שרוצה לשפר את איכות חייו, איכות התקשורת שלו עם עצמו והסביבה.
טיפול שונה משיח עם חברה בכך שבו, מלבד אמפתיה ועצות חבריות יש אדם אובייקטיבי שיושב מולך ועוזר לך להגיע אל שורשי הדברים שמקשים עלייך, משקף לך את הדברים באופן בהיר יותר. לכן אני חושבת שאין מה להירתע מכך, ושטיפול בהחלט יוכל לסייע לך להבין לעומק את הפחד הזה, שמדברייך הבנתי שמלווה אותך כבר לאורך זמן, ובדרך זו תשפרי את איכות חייך. אין זו חובה ללכת לטיפול, אך זה בהחלט יכול לתת לך מקום בריא לבירורים אלה.
בירורים עדינים כאלה מורכב לעשות לבד, אפילו עם חברה טובה. לפעמים אנו צריכים בתקופות שונות בחיינו דמות חיצונית שתראה את הדברים בעין מקצועית ותעזור לנו להבין מה השורש לתחושות שלנו.
כמובן שחייב לחפש מטפל/ת טוב/ה, מוסמך, שיש עליה המלצות, ואפילו לקיים שיחת תיאום ציפיות לגבי הטיפול, כמו להגדיר מטרות. טיפול הוא עניין שבנפש, וכדאי לפתוח את נפשנו בפני אדם שיבין אותה ולא יפגע בה חלילה.
לסיכום.
לא נתתי לך טיפים רבים כיצד לא להילחץ במצבים חברתיים. אני מרגישה מדברייך שבירור מעמיק של העניין הוא שיפתור גם את המפחד הלא נעים עליו דיברת.
אתן לך בכל זאת טיפ קטן שאני מאד מאימנה בו -כשמתחיל הלחץ אפשר להזכיר לעצמנו בראש את התגובות החיוביות של אנשים בכל הפעמים בהן חשנו תחושות דומות והן התגלו כלא נכונות, וכך אפשר להרפות מהפחד של 'איך יגיבו כלפי דבריי'.
כדאי לזכור, שכאשר דבר תופש את תשומת ליבנו, יש סיבה לכך ,ואנו נדרשים להעמיק בו כדי להבין מדוע זה כך. זו עבודה שאינה תמיד פשוטה, אך היא בהחלט מתגמלת בתחושת החיבור אל עצמי והקבלה והאהבה העצמית שהיא מביאה איתה.
לכל אחד יש עבודה בנקודות שונות בנפש, וככל שנהיה מחוברים יותר לעצמנו נראה שדברים שתופשים אותנו בעצם מאירים על נקודות אלה ומקדמים את עבודתנו הפנימית.
בהצלחה גדולה!!