אני לא מרגישה שאני שמחה מספיק. כולם תמיד מחייכים מסביבי וזה גורם לי להרגיש יותר גרוע, אני לא יודעת מה חסר לי ומה הבעיה. אני מפחדת שנכנסתי לדיכאון אבל אין לי מושג מה אני מרגישה ומה להגיד לאנשים. אני לא מצליחה לדבר אל אנשים מבוגרים וחברות קרובות לא ממש מבינות בשביל לעזור.
יש לי כל מה שאני צריכה ומעבר ואני לא מצליחה להצביע על מה שחסר.
עצות??
תודה רבה❤️
ת.
שלום לך יקרה 😍
איזו גדולה יש בך, לפתוח ככה ולחשוף את הרגשות שלך, בכזאת כנות ואמיתיות פנימית.
זכית ביכולת ענקית להיות קשובה לעצמך ולרגשות שלך וזו מתנה עצומה! 🤗
את מדברת פה על עצבות ובעיניי עצב זה רגש מאוד מורכב-
לא רק שהוא מגיע וקצת 'שואב' אותנו לתוכו, הוא עוד גורם לנו ל'רגשות אשם' שאנחנו בתוכו..
אז למה בעצם אנחנו מרגישים אותו ומה עושים איתו?
השלב הראשון הוא פשוט לשחרר.
לקחת נשימה עמוקה עמוקה- כזאת שממלאת את כל הריאות ופשוט להרגיש, ולהציף ולשחרר
לא לברוח מהעצב, ולא להסוות אותו ברגשות אחרים.
אם את רוצה לבכות- זה בסדר ואם את לא רוצה- זה גם בסדר.
כל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי וטוב.
אחרי שהרגשנו ונתנו מקום לרגשות שלנו בואי ננסה לראות למה הם באים?
לפעמים יש סיטואציות שכביכול מדליקות אצלנו את העצבות.
שירים מסוימים שאנחנו שומעים, מחשבות שאנחנו חושבים וכו'
אם את מזהה משהו כמוקד שלא טוב לך- נסי להימנע ממנו.
האדמו"ר הזקן בספר התניא אומר להחליף מחשבה במחשבה.
ולמה הכוונה?
אם את רואה שלא מספיק לך להימנע ממדברים מסוימים וקשה להתנתק, נסי להחליף אותם בדברים אחרים..
לדוגמה, אם את חושבת על סיטואציה מסוימת ונהיית עצובה, תחשבי דווקא על רגעים שכיף לך וטוב לך- תחליפי את המחשבות שלך. לפעמים קשה רק להרחיק מחשבות, צריך להכניס גם מחשבה אחרת שתחליף אותה ותרומם אותך.
בנוסף, הרבה פעמים העצבות נובעת מאיזשהו חיסרון שאנחנו מרגישים
של: למה אני לא כזאת וכזאת? או למה אין לי את זה ואת זה?
וממש כמו שאת מתארת שכולם סביבך מחייכים וזה הופך את הכל ליותר קשה.
וזו הרגשה מובנת לגמרי, רובנו משווים את עצמנו לסביבה שלנו.
אבל צריך גם לפעמים לעשות הפרדה ולהבין שהדשא של השכן לא ירוק יותר.
מנקודת מבט רחוקה הוא יכול להראות יותר ירוק אבל אם תתקרבי תראי שלכולם יכולים להיות עשבים שוטים ואף אחד לא מושלם
וכמו שאת לא תמיד חושפת את כל הרגשות שלך, גם אחרים לא. גם אם נראה שמושלם אצלם.
יש דברים שהקב"ה נתן רק לך, שהם שלך ורק שלך.
וחשוב מאוד לשמוח במה שיש לך, בכל המעלות העצומות שיש בך- ואני בטוחה שיש!
רק מהשאלה שלך ראיתי מעל 3:)
תשבי עם עצמך ועם דף ועט במקום שנעים לך בו ונסי לחשוב מה המעלות שבך? מה יש רק בך?
גם אם בהתחלה זה קשה- אל תוותרי לעצמך ותכתבי לפחות 5 דברים.
תעריכי את עצמך ותשמחי במעלות שבך וככה בעז"ה גם תתחזקי ותחזקי את עצמך.
חשוב גם לחשוב בסוף כל יום על דבר אחד טוב שקרה לך היום. בהתחלה רק אחד, לא יותר ולהתמיד כל ערב לפני שהולכים לישון.
לראות את נקודות האור שלפעמים אנחנו לוקחים כמובן מאליו ולא חושבים עליהן.
ולסמוך על הקב"ה, ולדעת שהכל ממנו.
שכל מה שאנחנו עוברים, גם הדברים הפחות טובים, באים ממנו ויש דברים שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה, רק רואים שקשה ועצוב ולא נעים ובעצם הקב"ה מסדר את הכל בדרך מופלאה.
כדאי גם לדבר עם הקב"ה, ולא רק בתפילה אלא ממש לדבר, במילים שלך, בשיח פתוח וכנה
הוא תמיד מקשיב ותמיד שם! גם את פחות מרגישה לפעמים.
נקודה נוספת שחשבתי עליה זה שבעצם כבר המון זמן אנחנו במשבר הקורונה שמביא איתו מעבר לוירוס הרבה רגשות שליליים (סגרים, בידודים ומרחקים חברתיים) חשוב לזכור שזה יעבור ולהיות בזמן הזה בקשר עם חברות (גם טלפוני הולך:)) ולא להיות לבד כל היום.
ולמצוא דברים שמשמחים אותך, זה הזמן לאמץ תחביב נחמד (תמיד רצית ללמוד לנגן? לסרוג? זה הזמן! 🙃)
חשוב גם לזכור, שזה חלק ממעגל החיים, פעם עצובים ופעם שמחים, פעם פתוחים ופעם נסגרים פנימה.
יש איזון להכל, ולכל הרגשות יש מקום שונה בזמנים שונים.
הזכרת את המילה דיכאון, מה ההבדל בין עצב לדיכאון?
עצב 'בא והולך' כלומר, הוא מגיע ונשאר איתנו תקופת זמן מוגבלת (שעה/יום) ואילו דיכאון מגיע לתקופת זמן ארוכה יותר (שבועות/ חודשים) ופוגע בתפקוד שלנו.
ואת מכירה את עצמך הכי טוב ויודעת מתי כבר קשה מידיי ומתי יש פה משהו שצריך לבדוק יותר לעומק, ואם את מרגישה ככה כדאי לפנות למבוגר בסביבה שלך.
כתבת שאת לא יודעת מה להגיד למבוגרים, את יכולה למצוא מישהי שנוח לך איתה (זמן איכות עם אמא, מורה, מדריכה וכו') ופשוט לפתוח את הלב ולספר מה את מרגישה.
לא ישפטו אותך, כי כולנו עצובים לפעמים וכולנו יודעים מה את מרגישה.
מאחלת לך שמתוך הנקודה הזו, רק תזכי לעלות למעלה ולראות תמיד את השמחה ✨
אילה.