אהלן:) מה אני יכולה לעשות כדי להמשיך להיות שמחה בספירת העומר אם שירים זה דבר שממש משמח אותי ומרים אותי כל השנה ועכשיו אין לי אותו?
ש. הי נולד לי היום אח ואני פשוט.. לא מצליחה לשמוח בו ובכללי הכול מלא בריקנות כבדה כזאת, לא יודעת מה לחשוב, זה אמור להיות יום מאושר.
אני נמצאת בדיוק בשלב שמדברים עליו כל הזמן, השלב של "הבנייה העצמית" אני רוצה להיות שמחה, מאירה ואחת שתמיד יהיה כיף להיות לידה אבל לפעמים כשאני מנסה אני מרגישה שאני רק הופכת להיות השטותית והריקה. יש דרך להיות באמת מאושרת? באמת לשמוח מהכול או שיש אנשים שזה מוטבע בהם ומעבר לזה אין לי מה לעשות?
אני לא מרגישה שאני שמחה מספיק. כולם תמיד מחייכים מסביבי וזה גורם לי להרגיש יותר גרוע, אני לא יודעת מה חסר לי ומה הבעיה. אני מפחדת שנכנסתי לדיכאון אבל אין לי מושג מה אני מרגישה ומה להגיד לאנשים. אני לא מצליחה לדבר אל אנשים מבוגרים וחברות קרובות לא ממש מבינות בשביל לעזור. יש לי כל מה שאני צריכה ומעבר ואני לא מצליחה להצביע על מה שחסר. עצות?? תודה רבה❤️
ש. היי, קודם כל המיזם הזה נפלא, ורק לפני שבוע נכנסתי, וכבר אני יכול לראות ישועות על פני שאר בני הנוער עם השאלות והבקשות שלהם. אשריכם! אני לומד בישיבה תיכונית כעת. לאט לאט אנו מתקרבים אל עונת השבו"שים. ואיתה באים כל הספקות ,השאלות, הרצונות, השאיפות.. אשמח אם תעשו לי קצת סדר בראש. מאוד קריטי, ובטוח שגם לשאר התיכוניסטים ששואפים להגיע למקום הנכון והטוב ביותר בשבילם. מה זאת אומרת סדר? מה אמור להיות סדר העדיפויות הנורמטיבי על פני כל נער ישיבה.. איזה מסלול הכי מומלץ לעשות, בין אם זה ישיבה, מכינה, או צבא. מה יבוא קודם. וכו'. בנוסף לכך, יש לי את הפחד של ההגדרה הזאת - דוס, מורעל, בחור לעניין ועוד.. לא מבין את דרך ההתייחסות של החברים, אל שאר החבר'ה שאולי הלכו לדרך קצת משונה מהשאר. אשמח לעזרתכם. תודה רבה ומועדים לשמחה! בן 17
ש שלום, אשמח שתענו לי בפומבי. איך אפשר לרמוז לאחיות (ובמיוחד גדולות ממני) שצריך להיות צנועות גם בבית?? אני גם בן! לא רק בחוץ יש בנים! ובבקשה מכם בנות ואחיות, לכסות יותר מהברך! קחו לתשומת ליבכן. תודה בן 16
ש. היי, אני בת בכורה במשפחה שלי וההורים שלי ממש מגנים ושומרים עלי מכל דבר. זה נהיה מעיק ומעצבן במיוחד בחופש שכל הח'ברה נהנים ואני צריכה לחזור עד שעה מסוימת. ההורים שלי לא מרשים לי ללכת להרבה מקומות כי הם מפחדים שיקרה לי משהו כמו הטרדות וכו.. מצד אחד אני נורא מבינה את הצד שלהם אבל מצד שני הם צריכים לדעת מתי לשחרר ולתת לי לנסוע ולהנות כמו כל נערה נורמלית בגילי. ניסיתי להסביר ולדבר איתם כמה פעמים אבל זה לא עוזר באופן משמעותי, אם בכלל. איך אני יכולה לגרום להם לשחרר קצת בלי לפגוע בהם?
ש. למה אנחנו צריכים להתפלל אם ה' עושה בדיוק מה שטוב לנו בכל מקרה?