היי,
אני אתחיל מהסוף. כרגע באמת יש לי ביטחון עצמי ואני מרגישה שזה מקרין החוצה וטוב לי בסביבה שלי.
שנה שעברה התחלתי להדריך חוץ בסניף מדהים שבאמת טוב לי בו, אחרי שבשבט שלי בתור חניכה לא היה לי הכי מדהים (כמובן שלא הבנתי את זה עד שעברתי סניף) ומהרגע שעברתי למקום אחר מצאתי באמת חברות מדהימות לחיים שזה דבר שלא היה לי קודם וזה גרם לי להיות הרבה יותר שמחה ועם ביטחון מה שהיה לי ממש חסר לפני זה.
השאלה שלי היא איך אני יכולה לשמור על זה. כי באופן די ברור הסניף וההדרכה הם אלו שגרמו לביטחון שלי לעלות. אז איך אני אדע שלא שברגע שאני אעזוב את ההדרכה בסניף שהוא גם סניף חוץ בעיר אחרת אז אחרי שאני אעזוב את ההדרכה, חוץ מלהיות טיפה בחבב לא יהיה לי באמת מה לעשות שם, יתערער לי הביטחון מחדש, לא תהיה לי את כל החברה הזאת שטוב לי בה שיתחזקו אותו, ואני שוב יכולה להרגיש לבד כמו שהרגשתי.. כלומר אני בן אדם שפחות טוב בלשמור על קשר אם להגיד את זה ככה, ויותר נוח לי במקומות שאני כן נפגשת גם ככה נגיד בית ספר, בני עקיבא.. אני פוגשת את כולם ככה בשוטף וכשלא יהיה את זה אז הכל יתערער.
ויותר מזה, אם הביטחון העצמי שלי תלוי בחברה כל כך אז אולי הוא לא באמת ביטחון עצמי והוא לא אמיתי מתחילה?
זה מלחיץ אותי בעיקר כי אני בכיתה יא ועוד שנתיים כל החברה שלי כל כך תשתנה ותתערער ואני באמת מרגישה שאני קצת תלויה בסניף שלי ואני לא חושבת שזה ככ טוב שהביטחון שלי יהיה תלוי במשהו וכשאני אעזוב כבר לא יהיה כל הביטחון שהיה לי וזה גם יקרה בבום. אני ממש אשמח אם תנסו לעזור לי..
תודה רבה
בת 16 וחצי
ת.
שלום שלום!
ברשותך, גם אני אתחיל מהסוף... 🙃
ציינת שכיום את מרגישה יציבה, יש לך ביטחון עצמי והוא אפילו מקרין החוצה.
תכף ניגש לטפל ב'בעיות', אבל אם נדלג לשורה התחתונה - התחושות שלך הן לא תחפושת! את באמת 'על הגל', עם ביטחון ושמחה, ונותר בעיקר להבין איך לשמור על זה ולהמשיך לפתח את זה. 😎
🛠️ עבודת המידות
לפני שנדבר על הסיפור האישי שלך, נקדים בכמה מילים על תכונות האופי וביניהן הביטחון העצמי.
החיים הם משימה אחת גדולה ומופלאה. לכל אחד מסע משלו: עם תיק היתרונות והחסרונות המיוחדים לו, עם "סביבת הגידול" המיוחדת, ההתמודדויות היחודיות וכמובן השליחות היחידה מסוגה שלשמה נולד.
כחלק מהמסע, אנחנו נמצאים בתהליך מתמיד של בניית האופי. בגילאים צעירים העיצוב בשיאו אך הוא הולך ומשתלם לאורך כל החיים.
(אם נגדיר "אופי" במשפט אחד:
אופי = היכולת למנוע הפרש בין השאיפה לביצוע.
כלומר ככל שהאופי חזק יותר כך הפער בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני בפועל, מצטמצם).
זה כולל פרטים רבים, אבל נתמקד לענייננו בחולשות וחוזקות. לכל אחד יש תחומים שבאים לו "טבעי", אותם עליו לשמר ולפתח, ומהצד השני נקודות תורפה שדורשות עבודה יותר אינטנסיבית. לחזק תכונות חלשות ולהיפטר מתכונות בעייתיות.
💪 ביטחון עצמי
בואי נחזור אלינו.
את מספרת שהתחלת להדריך בסניף חדש וגילית שם עצמך-אחרת. במעטפת חמה של חברות אמת, צוות וחניכים מצאת בך אחריות, סמכות, ביטחון. חשת בצמיחה. וברגע הזה מנקרת שאלה - מה יקרה ביום שאחרי?
"כי באופן די ברור הסניף וההדרכה הם אלו שגרמו לביטחון שלי לעלות" - אז בלעדיהם, הכול עלול להתמוטט!
כאן אני רוצה להציע שינוי קטן באוצר המילים: הסניף וההדרכה הם אלה ש עזרו לביטחון לעלות! לא גרמו, רק עזרו.
כמו שאמרנו, את בעיצומו של מסע. ברשימת היעדים שלך הצבת את הביטחון העצמי ובשנה האחרונה עשית צעד ענק. אף אחד לא ייקח ממך את זה!
נכון, הסביבה תורמת המון לביטחון העצמי. לא בכל חברה נרגיש בנוח באותה מידה. חלק מהעבודה על הביטחון העצמי הוא למצוא את האנשים הנכונים איתם אפשר לפרוח ולהתקדם. אבל אל תייחסי את ההצלחה רק לאחרים. היא שלך ובגדול. הם פשוט היו שם בשבילך ונתנו לזה לקרות.
אז... איך ממשיכים מפה?
נרד לקווים יותר מעשיים ונעשה סדר.
איזה כיף שיש המון חברים... 🎶
🔗 כמו שאמרת בעצמך, הכי נוח כשהמסגרת עצמה משמרת את הקשר (בי"ס, סניף וכדו'). כל עוד יש כזו מסגרת, חבקי אותה בשתי ידיים ותוציאי ממנה כמה שרק אפשר (אל חשש, יהיו מסגרות גם בהמשך: בשירות הלאומי/צבאי, בלימודים, בעבודה, בשכונה...).
אבל, כמו שאמרת, את בגיל שמבטיח הפתעות. עוד שנה נפרדים מההדרכה, לא הרבה אחרי זה סוף שמינית וכולן מתפזרות למקומות מגוונים, הרבה אנשים יכנסו לחייך, אחרים יצאו והמעגלים רק ילכו ויתרחבו. לכן -
⚓ כדי לשמור על עוגן, כדאי לדאוג לזה במודע. מניסיון, מאוד קל לאבד קשר. זה קורה לאט ובשקט, בלי שאיש רואה. לפני שמגיעים לשם, אפשר למנוע. כמה צעדים מראש.
את יכולה לעצור ולחשוב טוב טוב מהם הקשרים החשובים עליהם את לא מוכנה לוותר. אפילו ממש להכין רשימה. תשקיעי בהם, תתחזקי אותם ותראי שגם טלפונים מדי פעם ופגישות מזדמנות יכולים לעשות את ההבדל.
🏡 אני ממליץ מאוד לחשוב שוב על לחדש ולהעמיק את הקשר עם החבר'ה של הסניף המקורי שלך. אלה שגרו איתך ואולי גדלו יחד איתך. עכשיו כשאת מכירה את עצמך יותר טוב ויודעת למצוא את המקום שלך בחברה, זה הזמן לטפל במשקעי העבר. עוד לא מאוחר. אני מכיר אישית מישהו שהיה מנותק (לגמרי!) מהשבט שלו ורק כשהתחיל להדריך בתנועת נוער אחרת במקום מרוחק, אחרי שהבשילו כמה תובנות, התחיל לבנות את הקשר והיום הוא ממש בעניינים. מאושר עד הגג.
אני עצמי, בתור אחד שלא למד בישיבה בישוב, יכול להעיד שהאנשים הכי קרובים אליי מחוץ לכתלי הישיבה הם דווקא החברים איתם גדלתי בסניף, יותר מרוב חברי הכיתה בישיבה התיכונית...
👣 יחד עם זה, חשוב להיות פתוחים לשינויים. יהיו קשרים שעם הזמן ידעכו. מותר לשחרר אותם, לסלוח ולהשלים. קשרים אחרים יתחזקו וגם יווצרו חדשים!
נסי בכל מקום חדש למצוא את המשבצת המתאימה לך, להכיר את מי שתרגישי בנוח איתו ואל תתני לציפיות שהיו לך מראש להסיח את דעתך. חיי את ההווה ותראי שהוא ורוד לא פחות מהחלום.
כל אלה היו רעיונות איך ליצור ולשמור את הסביבה התומכת והמחבקת שתעזור להיבנות.
נוסיף כמה הצעות שיותר ממוקדות בחיזוק הביטחון העצמי:
💠 ערכי מדי ערב על המיטה חשבון נפש עם עצמך. במה התקדמת ומה לדעתך טעון שיפור. טוויסט: על כל דבר 'רע', צייני לפחות שני דברים טובים בך. אנחנו נוטים לראות בעיקר את מה שחסר - דווקא כי אנחנו יצורים ששואפים גבוה. אבל להתעלם מהטוב שבנו זה שקר, אשליה. וזה מחסום.
💠 חשוב להיות מודעים להשפעה שלנו על אחרים. תראי איזו דמות את עבור החניכים! איך האחים רואים בך דוגמה. איך ההורים גאים. איך גם החברות ודאי שמות לב להשקעה שלך, מעריכות ולומדות ממך. יש לך במה להיות גאה.
💠 בהמשך לשתי הנקודות האלה: התחילי להכניס לתודעה את ההבנות האלה. כמה את גדולה, אחראית, דוגמה לאחרים, מצליחה בהמון תחומים ביום-יום. גם כשאת לבד לגמרי, ברחוב, את עונדת את כל התגים המוזהבים עלייך. איזו זכות! ישרי מבט קדימה ותהיי דוגמה גם לעצמך 😉
💠 כל מבוכה היא דו צדדית. כשאת מתחילה מסגרת חדשה, פוגשת אנשים חדשים או בכל מציאות חדשה אליה תיקלעי - גם האחרים לומדים להתאקלם כמוך. גם הם קצת מתביישים. את לא בעמדת חולשה כמו שזה נראה לפעמים בעיניים שלך. ממי בדיוק את מתביישת? אז תני לעצמך לחיות את הרגע. לפנות, לשאול, להתעניין, להכיר. בהתחלה זה קצת מאולץ ומחר תצחקו על זה (יחד!).
💠 כדי ללמוד להכיר אנשים ולפתח שיחה, אני ממליץ לקחת אתגרים ופשוט לפנות לזרים! מי שישבה לצדך באוטובוס או הרכבת, ההוא שמחכה אחרייך בתור לקופה. גם ככה כנראה לא תראי אותם שוב, מה יש להפסיד? תתפלאי לראות שהם צמאים לשיחה ולפעמים זה מעניין, מספק ומעשיר מאוד! (שווה לחפש בגוגל "נעים להכיר", מיזם מדהים שמעודד את השיח הזה בחברה הישראלית. טוב, לא נעשה ספוילר...)
💠 הביטחון העצמי - כשמו כן הוא - עצמי. את לא חייבת ללכת עם ראש לעננים, ידיים בכיסים וקיסם בפה. מספיק עמוד שדרה. ביטחון הוא עמדה נפשית ולא אצל כולם היא מוחצנת.
🗒️ סיכום:
כמו שפתחנו, זה נכון שהסניף הוא 'אזור הנוחות' שלך, לכן הביטחון מככב שם במיוחד. אבל זו לא הצגה. את באמת השתנית ובנית בך קומות חדשות.
עכשיו המטרה היא לדעת לשמר וליצור קשרים, לפתח מודעות עצמית והכרה במעלות שלך, ובהדרגה "להרשות לעצמך" לעשות דברים נועזים יותר: ליזום היכרויות חדשות, לבקש עזרה או לשאול שאלות אנשים זרים ובעצם כל מה שעולה לראש!
מקווה שהצלחתי לעזור, מוזמנת בשמחה לשלוח שאלת המשך אם משהו חסר... ובהצלחה במסע! 🤠
יובל פישמן :-)