פשוט נמאס לי מההורים שלי!!!ההורים שלי אנשים שלא מאמינים לאף אחד!!הם אף פעם לא מאמינים לי ותמיד אומרים שאני אשמה בכל דבר שקורה נגיד שאם מישהו עשה משהו בבית ולא יודעים מי האשמה תמיד נופלת אלי למרות שאני מתרה בהם תמיד שזה לא אני נמאס לי.אני אגיד לכם למה זה קורה.אני הילדה הכי קטנה בבית לא משנה מה ייקרה אני הכי סתומה ואני הכי אשמה.ולא יעזור כל דבר שאני אגיד כדי להוכיח את חפותי.ולי זה פשוט נמאס אני הכבשה השחורה בבית הזה ואני לא רוצה להיות אחת כזאת.אני רוצה להיות אני ממילא אני עוברת תקופה קשה בלי קשר לזה אבל זה פשוט סיוט.זה רק מכביד עליולא מקל עלי בתקופה שאני עוברת.
שלום, קודם כל אספר לך שלקחתי על עצמי לענות על השאלה הזו דווקא בגלל שקראתי והזדהיתי מיד עם כל מה שכתבת. עברתי חוויות דומות והגבתי ממש כמוך ורציתי לחלוק איתך ולנסות לעזור מתוך מה שאני עצמי חושב שעזר לי.
אז ככה: את צודקת! את צודקת שזה מתסכל. את צודקת שההרגשה הזו שפעם אחר פעם יש פה אי צדק זועק כל כך וזה מכעיס. את צודקת שזה עוד יותר לא כיף שאלה שלכאורה לא מאמינים לך הם דווקא ההורים שלך. אלה שאמורים להיות הכי תומכים ועוזרים.
העובדה החשובה ביותר היא שההורים שלך אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך רק טוב! כמו לשאר האחים שלך. שאלי את עצמך: יכול להיות שגם אחים אחרים מרגישים קצת לא כיף לפעמים אחרי ריב? בשקט בשקט - נראה לי שכן. בית שלא רבים בו כנראה אין בו אף אחד. אם יש רעש ומריבות זה אומר שהבית חי ותוסס ב"ה. כמו שכשנולד תינוק, הדבר הראשון שהוא אמור לעשות זה לבכות, ואם יש שקט משהו פה לא טוב בכלל...אז מה אפשר לעשות? קודם כל, והדבר הכי חשוב - דברי על זה עם ההורים שלך כמו שצריך. לא מיד אחרי ריב כשאת כועסת אלא תקבעו זמן מסודר בו אתם יושבים ילד על כוס תה או שוקו ופשוט לדבר ברוגע. תאמיני לי - זה ממש כמו תרופת פלא. את תשמעי מהם דברים שרצית לשמוע וגם הם ישמעו אותך כמו שצריך.
דבר שני נסי אחרי כל מקרה לא כיף עם האחים או ההורים לשבת עם עצמך ולשמוע מוסיקה טובה שאת אוהבת (או כל דבר אחר שמשמח ומרגיע אותך) ותחשבי מה קרה ולמה. איך זה התחיל ומי הגיב ואיך. כשחושבים על זה רגוע, פתאום זה נראה קצת אחרת ואפילו קצת מגוחך. במיוחד אם מבינים גם את הצד והמצב של ההורים שפשוט רוצים לגמור עם זה כמה שיותר מהר כי הם עייפים או עסוקים גם כן. כמובן שבתקופה הזו, תקופת הקורונה, המציאות היא מורכבת וקשה, וכל אחד לוקח את זה לכיוון אחר. גם את. וזה מובן לגמרי. היא מעמיסה גם רגשית ודורשת לדעת להתמודד עם התמודדויות חדשות ומורכבות.
מה אפשר לעשות?להתפלל! להתפלל לה' שיתן לך רוגע ושמחה. להבין שזו המציאות ולא תמיד אפשר לשנות אותה אלא ללמוד לחיות איתה כמו שצריך... ובכללי, לשנות אחרים זה פחות ביכולתנו. לא את ההורים שכנראה יישארו כמו שהם, לא את האחים כי זה פשוט האופי, אלא רק את עצמך. עיקר השינוי יבוא ממך. ואת מסוגלת!
זכרי! מצוות כיבוד הורים היא מהמצוות החשובות ביותר כיוון שאנו בעצם חייבים תודה עצומה עד אין שיעור בכלל להורים היקרים שלנו. לזכות לעזור להם זה דבר מדהים ויקר מאין כמוהו.
בהצלחה רבה! גם עם האחים וגם עם ההורים, ואני בטוח שתצליחי ותעברי את התקופה הקשה שלך ממש כמו גדולה.
מוזמנת להמשיך לשאול על כל דבר
ישראל.