ש.
איך אנחנו כבני נוער צריכים להתייחס לכל המחלוקות שיש בתקופה האחרונה בין הרבנים בציבור שלנו?
רב מאד חשוב וגדול בתורה עשה מעשה מעורר מחלוקת וזכה לתגובה נוקבת מאד מהראשון לציון, במקביל קבוצת רבנים הוציאה קריאה נגד המעשה שעשה הרב וקבוצת רבנים אחרת הוציאה מכתב תמיכה.
אני קצת מבולבל, ככה אנחנו רוצים לראות את מנהיגי הציבור שלנו? עסוקים בביקורת קשה כל הזמן אחד נגד השני? ואם הם עושים ככה למה בעצם אנחנו אמורים להתייחס למה שהם מורים לנו לעשות?
ת.
שלום וברכה!
שאלה חשובה מאוד! מרשים בעיני שאתה רואה בדברים שקורים בציבור דבר שנוגע לך וקורא לך להתקדם.
כל הזמן?
לפני שנפתח ממש את הנושא – אני רוצה להתייחס למה שכתבת בסוף – שהם 'עוסקים בביקורת קשה כל הזמן אחד נגד השני'.
הם לא עסוקים בזה כל הזמן. באמת עולה מידי פעם לכותרות מחלוקת חריפה. אבל ממש לא כל הזמן. רובם ראשי ישיבות ורבני ערים שרוב יומם וזמנם עסוק בלחנך תלמידים לתורה ויראת שמים, לדאוג לצורכי הציבור ולפסוק במה שצריך.
הפרופורציות חשובות, כי זה משנה את כל המשקל של התופעה ביחס לכללות האישיות, וממילא מקליש מאוד את הקושיה.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם
אנחנו אומרים את האימרה הזאת בכל בוקר בתפילה. אבל לכאורה היא לא מובנת - מה מלא יותר מחלוקות מהגמרא ועולם ההלכה? איפה בדיוק השלום פה?
מסביר הרב קוק (ממליץ לך לראות בפנים – עין איה ברכות ב, פרק ט פסקה שסא) – שלום זה לא אחידות מחשבתית, שכולם חושבים אותו דבר. העולם מלא צבעים וגוונים שונים. וכן בדעות. ככל שיש ריבוי דעות זה דווקא מה שמשלים את העולם, כי זה מפגיש אותו עם כל העושר הגדול שיש בו.
המחלוקות הם בעצם בירור של הצדדים השונים שיש במציאות. כל אחד תופס את דעתו, מחדד ומעמיק אותה דווקא בגלל שיש לעומתו מישהו שחושב ומתנהל אחרת. ומכל הדברים האלו יחד צומח עושר רוחני גדול ומקיף.
תורת אמת. תורת חיים
אנחנו מקווים לשלום רב גוונים. בדרך לשם יש חידוד עמדות. כשיש ויכוח ביני לבין אדם שחושב אחרת ממני. יש לי הרגשה שאני חיי להגיד את דעתי בעוצמה, בבירור – אחרת היא תמחק. יותר מזה – לפעמים אני חושב שיש צדדים הרסנים ומזיקים בדעה השנייה, ואני מרגיש חובה לעמוד עליהם ולזעוק נגדם.
מי שיכנס לבית מדרש יראה אנשים שצועקים אחד על השני בכעס. הדבר לא נובע ממידות רעות ח"ו. כשאני מתווכח עם החברותא שלי, ואני חושב שהוא טועה, מבחינתי הוא פוגע בנקודות שורשיות, בעולמות שא"א לוותר עליהם, אפילו לא על פסיק מהם. ולכן חשוב לי מאוד להעמיד אותו על טעותו. כי השקר, הזיוף הוא בלתי נסבל.
כל זה נובע מהעובדה שתורה זה חיים, ודעות נפסדות הם דבר שמזיק לחיים שלנו, ולכן חשוב מאוד לעמוד מולם. כשיש אמת, ויש ודאות באמת, והמשמעות של היות הדבר אמיתי בוערת בתוכנו – כל זיוף הוא בלתי נסבל, ולכן הוא מעורר מלחמה.
זה יסביר גם את הסגנון – כמו שמנתח שעסוק בהצלת חיים לא תבקש ממנו לעבוד בצורה נקייה בלי שישפך דם - כי זה לא הזמן, כך ת"ח שעכשיו עסוק בסוגיה שקשורה לכלל ישראל, שעסוקה ביסודות הדת – לפעמים נדרשת חריפות, כי זה הצלת חיים. מה שנקרא 'ריתחא דאורייתא'. הדברים נובעים מלב טהור, מאש של קודש, אפילו שאצלך הם נקלטים בצורה קצת לא נעימה.
ולכן ברור שנמשיך להקשיב להם וללכת אחריהם. וכפי שפתחתי – זה נקודה זעירה ביחס לכלל האישיות שלהם. הרבנים האלו הם אנשים עדינים ונעימים מאוד, והסגנון החריף הוא בגלל הבמה, הצורך להבהיר את הדבר לציבור. אשרינו שיש לנו תלמידי חכמים שחשובה להם האמת, חשובה להם הטהרה והצורך לשמור על קודשי ישראל. אם לא היה לנו את זה, היינו נאבדים מהר מאוד..
הסגנון
לפעמים הסגנון באמת קצת צורם. כבר אמרנו שזה נובע מהבערה הפנימית. כתוב בגמ' (סנהדרין כד.) "אמר רבי אושעיא מאי דכתיב ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה"
נשמע מדברי הגמ' שהמחלוקות החריפות והקשות בין ת"ח הם משהו שקשור יותר לבבל כלומר לגלות. לעומת המצב האידיאלי, שלומדים תורה בארץ ישראל, אז הלימוד הוא בדרך שכל אחד מחדד את חברו בנחת, בשותפות וכך השמועה יוצאת לאור.
לפי זה באמת יש כאן איזשהו צד קלקול, צד גלותי. אנחנו לא במקום ח"ו לשפוט או לדרוש תיקון מרבותינו. אבל זה לא סותר שהמפגש הזה מעורר להשתפר בזה כלפי עצמנו – להיות יותר נעימים אחד לשני, לחזור לטבע הארצישראלי האמיתי שלנו.
אז מה אנחנו עושים עם זה?
א. אני ממליץ לא להסתכל על הסגנון, אלא על התוכן – המשמעות של הדברים. הבערה לאמת, האחיזה באמת. ללמוד מהרבנים את הבקשה שלהם לטהרה, קדושה, ודאות בשייכות לקודש.
ב. להגביר בתוכנו את הכבוד לתלמידי חכמים ומתוך כך את הרצון להיות בעצמנו גדולים בתורה. לתקן את המידות שלנו שנזכה להיות ת"ח המנעימים זה את זה.
ג. שמעתי פעם, נראה לי זה היה בשם הרבי מסאטמר – כתוב 'כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דביר צדיקים' – אם הם צדיקים איך קיבלו שוחד? – אלא יש צדיקים שיש להם חכמים בחצר, שהם מקבלים שוחד, ואח"כ הם מוסרים להם מידע כוזב, ובזה הם מסלפים את דבריהם. צריך לשים לב במחלוקות כאלו האם אין איזה יד של עסקנים שהם באמת אנשים נמוכים ומחרחרי ריב, שבגלל יש רעש.
אז לשים לב – אולי בכלל הכל תקין, ויש אנשים נמוכים שמצטטים חצאי ציטוטים ובגללם יש בלאגן שלם...
ד.ממליץ לך גם לעשות לך רב, ואז במקרים כאלה תוכל לשאול אותו על מחלוקת ספציפית ולקבל הסבר של 'מאחורי הקלעים' ולהבין יותר איך 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'.
מקווה שהדברים ענו על שאלתך.
מוזמן לשאול עוד תמיד.
תמשיך לגדול ולצמוח!
יוחאי