ש.
שלום, דבר ראשון הפרויקט הזה באמת מדהים והמון שאלות שהיו לי נפתרו או לפחות השתפרות בעקבות שאלות שאחרים שאלו והתשובות המדהימות שעניתם.
והנה השאלה שלי: תמיד כשאני נפגשת עם אנשים חדשים, ויוצאת אפילו קצת מאזור הנוחות שלי, לפני כל מילה שאני אומרת אני שואלת את עצמי: מה הם יחשבו עליי? האם הם אוהבים אותי? ואחרי כל מילה אני חושבת: מה הם חשבו עליי? בטח הם לא סובלים אותי וכו' ואני פשוט מורידה את עצמי
לא רק כשאני פוגשת אנשים חדשים, גם כשאני נפגשת עם אנשים שאני מכירה אבל שהם לא החברות הקרובות שלי אני מרגישה ככה... הבעיה היא שחשבתי על זה, ואני פשוט לא מבינה ממה זה נובע? באמת שביטחון עצמי הוא לא בעיה אצלי, אני מודעת מאוד ליכולות שלי ובטוחה בעצמי, יש לי חברות מדהימות, משפחה וחניכות שאוהבים אותי מאוד ואני גם יודעת שמבחוץ אני נראית חברותית וכריזמטית. אבל פשוט מבפנים אני לא מפסיקה לאכול את עצמי וזה הגיע לרמה שאני לפעמים אוותר על יציאות כי אני יודעת שאני אחזור הביתה ואשב ואחשוב על כל מילה אמרתי. וזה מלחיץ אותי במיוחד כי שנה הבאה בעזרת ה' אני אמורה להתחיל מסגרת חדשה לגמרי ואני מפחדת איך צריך שאני אתנהג לעצמי ואיך יקבלו אותי בסביבה החדשה. נשמע הגיוני?
ת.
שלום יקרה.
אני כל כך מזדהה איתך!
לפעמים גם אחרי שאני מדבר עם החברים הכי טובים שלי שכבר יודעים עלי הכל יוצא לי לחשוב האם דיברתי נכון ומה הם חושבים עלי בעקבות הדיבורים שדברתי. אני לא מטפל ולא פסיכולוג אבל מניח שלרוב האנשים יש מחשבות כאלה וההבדל העיקרי הוא בתדירות וכמה זה משפיע עליי.
לפעמים אנחנו מייחסים את זה לחוסר ביטחון עצמי. אבל לדעתי זה נובע משני דברים:
א. חוסר אמון. בעצמי, בסובבים אותי או בה' יתברך.
ב. תלות.
אתייחס בעיקר לעניין האמון כי לרוב התלות מאוד קשורה לחוסר אמון בעצמי או בסובבים אותי או אפילו בה' יתברך:
הביטחון העצמי הוא יותר חיצוני מהאמון. האמון הוא לא רק שאלה של האם טוב לי ובטוח לי, אלא האם אני טוב ומה שאני עושה הוא טוב?
אם אני מאמין שה' יתברך ברא אותי ומאמין שה' יתברך הוא טוב ועושה טוב, אזי אני טוב. ומכאן פשוט לחזור על זה.
אם עשיתי מעשים פחות טובים זה לא אומר שאני לא טוב.
אם אני טוב בכללי, אז גם אם אמרתי משהו לא במקום או לא נכון זה לא אמור לגרום לאנשים לחשוב שאני פחות טוב.
וכן, גם הסובבים אותי הם יצירי כפיו של הבורא=טובים וגם כן מבינים שאני טוב.
כאשר אני מאמין בעצמי ממש שאני טוב, אז גם פחות יפריע לי מה אנשים חושבים עלי כי זה פחות משנה לי, כי אני טוב. ולרוב גם עושה טוב.
עצות פרקטיות:
לי אישית בעניין הזה עזרו כמה דברים:
א. ספר שנקרא "יש לך כנפי רוח" ובו המון פסקאות של הרב קוק על אמון האדם בעצמו.
ב. תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן שמה ר' נחמן מדבר על כך שאדם צריך להתבונן בנקודות הטובות שבו וממילא הן גדלות.
ג. לעשות מדיטציה קצרה של 5- 10 דקות ביום של התבוננות בנשימות ולשנן תוך כדי במחשבה "אני כאן, ואני בסדר".
ובהצלחה!
ינון בר-לב.