שלום, אני מאמינה אמונה שלמה בה' אבל יש דבר אחד שאני לא מצליחה להבין! אני מבינה שכל מי שסיים את תפקידו בעולם עוזב לעולם שכולו טוב אבל לא מבינה מה איתנו כאן למטה? למה ה' נותן לנו להתמודד עם כל הצער הזה והכאב שנגרם מפטירתו של אותו אדם ואני לא מדברת על מישהו שנפתר מזיקנה (חס וחלילה לא מזלזלת ) אלה אנשים שמתים בדרכים נוראיות מול חברים שלהם כמו תמר ז"ל שנמחצה למוות (סליחה על התאור ) איך אנחנו בתור בני אדם יכולים להתמודד עם דבר כזה ?? איך אפשר להכיל את זה ? ולמה המוות חייב לבוא בייסורים?
שלום לך ותודה על שאלתך, שאלת את השאלה הכי כואבת והכי יסודית. ואנסה לתת כיוון מחשבה.
הקב"ה כל כך אוהב אותנו ומאמין בנו שאנחנו יכולים, לכן לפעמים הוא מאתגר אותנו עם פטירה של אדם, ועל ידי זה אנו שמים לב יותר למעשים ולמידות המיוחדות של אותו נפטר. העולם אמנם חסר את אותו אדם, אבל עכשיו יש הזדמנות ליותר אנשים שילמדו ממעשיו ויתנהגו בצורה טובה יותר, מכוח ובגלל אותו נפטר.
איננו מבינים את דרכיו של הקב"ה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד- הוא לא מחפש אותנו בסיבוב בשביל להעניש אותנו סתם או בשביל לגרום לנו צער מיותר, אלא להיפך: הוא כל כך אוהב אותנו, יותר מכל אבא ואמא בעולם, הוא יעשה הכל כדי שנפתח כוחות ונהיה חזקים יותר.
שוב, איננו יכולים לראות את כל התמונה ואת כל הסיבות אבל יודעים שהקב"ה מכוון ומדריך את העולם למקום טוב יותר. הדרך הזו היא קשה וכואבת, אבל תמר ז"ל נותנת לנו הרבה כוחות, יחד עם כל חללי ישראל, ולכן חייבים להתעודד ולמצוא נחמה דווקא במידות שלה ובמעשים שלה, להקים מיזמים לעילוי נשמתה שאורה לא ידעך חס ושלום אלא להיפך רק יגבר ויתעלה.
זה שאנו מקבלים ממנה כוחות לא אומר שאנחנו לא כואבים או לא שאנחנו לא מרגישים את החיסרון.
עלינו לדעת שכל נשמה יהודית הקב"ה נתן אותה לעולם במתנה לתקופת זמן, עם חלק אנחנו זוכים להיות יותר ועם חלק פחות, אבל כל רגע שהנשמה הזאת פה הוא מתנה. על מה שקיבלנו מהנשמות האלה אנחנו צריכים להודות "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך". ואת הזמן שאנחנו קיבלנו אנחנו צריכים לנצל להוסיף טוב ואור לעם ישראל ולעולם כולו.
חיים אורי