ש.
יש לי בעיה, אני נמצאת בחוג של כמה ילדים עם מורה, ויש שם ילדה שפשוט לא סובלת אותי. אני לא יודעת למה אבל הבנתי מחברה שלי שלמדה איתה שהיא תמיד התנהגה ככה. למשל בשיעור האחרון היא אמרה לי משפט די מעליב.. וזה לא פגע בי, זה פשוט מעצבן שהיא ככה מתנהגת וזה לא שיש לי מה לעשות עם זה.. מה אפשר לעשות?
הערה: שואלת יקרה, הסרנו כמה פרטים מזהים ע"מ לשמור על הפרטיות שלך.
ת.
שלום וברכה!
ראשית, התנצלות על העיכוב הגדול בקבלת התשובה. ב"ה מעיין השאלות לא פוסק ואנחנו לא תמיד עומדים בקצב... בתפילה שאזכה לעזור לך גם במקום שאת נמצאת בו כעת.
שנית, רציתי לומר שלמען האמת, אני ממש מזדהה איתך. באמת זה נורא מעצבן כשאנחנו נקלעים לסיטואציות עם אנשים לא סימפטיים, בעיקר כשזה בכלל לא באשמתנו. לא תמיד יש לנו מה לעשות, וזה די מתסכל. ובכל זאת, אנסה להציע כמה כיוונים למחשבה מחודשת על העניין, אולי זה גם יפתח לך כיוונים שלא חשבתי עליהם.
1️⃣ דבר ראשון – כבר מתוך דברייך נראה שאת מבינה שבעצם זה לא בעיה שלך. את לא רואה סיבה מיוחדת שמישהו 'לא יסבול אותך', ומצד שני את יודעת שהילדה ההיא היא בעייתית גם בלי קשר אלייך. אני רוצה לחזק אותך להמשיך את כיוון החשיבה הזה – תחשבי על הילדה הזאת כמו על ילדה חולה: יש לה מחלה כרונית שגורמת לה לנסות לבנות את המעמד שלה דווקא על חשבון אנשים אחרים. זו מחלה לכל דבר ועניין – אני בטוח שהיא מאוד מטרידה וגורמת לה (ועלולה עוד לגרום לה בעתיד, כל עוד היא לא תשנה את דרכיה) סבל רב, בעיות עומק מבחינה חברתית ואישית, ואני בפירוש לא מקנא בה.
ברגע שאנחנו רואים ככה את הסיטואציה, זה אמנם לא מפסיק את ההצקות עצמן, אבל להבדיל, זה מרגיש קצת כמו שתינוק קטן מרביץ לך בטעות כשאת לוקחת אותו על הידיים – זה לא באמת מפריע, נכון? יותר מזה – אולי עם הזמן את תצליחי אפילו קצת לרחם עליה. הרי בסוף היא נשמה טהורה שהסתבכה עם עצמה עמוק – באמת מעורר רחמים... ואני לא מתכוון לומר את זה בצחוק או בזלזול, אלא ברצינות גמורה – אני באמת מאמין שמדובר בילדה טובה בסך הכל, שכל מיני דברים בחיים גרמו לה לתפוס בצורה מעוותת מה זה מעמד חברתי ומה זה חברים. ואולי, אולי אפילו יתברר שאת יכולה לעזור לה? אולי אם תהיי נחמדה אליה למרות הכל, היא תיפתח אלייך בסופו של דבר? לא מופרך שהיא נטפלת אלייך דווקא משום שאת 'מאיימת' על המעמד שלה, לדעתה. זה יכול להיות פתח לחברות מאוד מעניינת.
כמובן, שכל זה לא צריך להיות באופן מאולץ. בסוף היא פוגעת בך, וזכותך (ובמקרים מסוימים אפילו חובתך) להתרחק ממנה. אבל אני כן מציע לפחות לפתוח את כיוון המחשבה הזה, אולי עם הזמן יפתחו כל מיני פתחים שלא חשבת עליהם.
2️⃣ דבר שני – אל תתני לזה לקלקל לך את כל שאר הטוב שיש לך! תהני עם שאר החברות, תהני מהלימוד, תזכרי שהמשפטים שלה הם כמו זבוב קטן באוזן, שלא יכול להאפיל על כל שאר הדברים הטובים. בכל פעם שהיא מרגיזה אותך, תסתכלי מסביב על שאר החברות ותראי שפשוט לא שווה להשקיע בה אנרגיה... אני בטוח שגם שאר הנוכחים יודעים שההערות שלה לא שוות יותר מידי, אז אין שום סיבה שזה יפריע לך ליצור קשרים אחרים.
3️⃣ דבר שלישי - תחשבי על זה שהקב"ה החליט שאת כל כך חשובה לו, שהוא עושה לך 'מסלול אקסטרים' בעבודת המידות😉 לפחות באופן אישי, הרבה פעמים עושה לי טוב לחשוב על זה שאם דברים לא הולכים כמו שהייתי רוצה שהם ילכו, זה לא 'סתם' ולא 'במקרה'; הקב"ה החליט שיהיה לי טוב יותר לעבור דרך מסלולים שלא חשבתי עליהם, ודווקא הם יהפכו אותי להיות אדם גדול יותר. יש במחשבה הזו גם משהו מרגיע, וזה גם יכול להכניס בנו הרבה ענוה בריאה – אנחנו חוזרים ומגלים שלא אנחנו השולטים היחידים במצב, ויש מישהו מעלינו שמכוון את העניינים יותר טוב מאיתנו.
זה לא רק 'לשחרר'. זה גם לנצל את ההזדמנות הזו (ואלפי הזדמנויות אחרות) לבנות קשר מחודש עם הקב"ה. אני מאוד מאוד ממליץ לשבת לכמה דקות בנחת אחרי כל שיעור, לדבר קצת עם הקב"ה, להגיד לו מה למדתי היום על עצמי, מה היה לי טוב, מה היה לי קשה, לשאול אותו מה הוא חושב על מה שהיה (ותתפלאי – יש גם תשובות... אמנם אין לנו נבואה, אבל אינטואיציה בריאה ברוך ה' יש☺️), להגיד לו איפה אני חושבת שאני יכולה לנסות ולהשתפר בעצמי לפעם הבאה, ואיפה אני 'משאירה את זה בתחום אחריותו'... עם הזמן תלמדי את עצמך ותדעי לעשות את זה יותר מדויק. מומלץ בחום!!
בקיצור נמרץ📋:
🕯️זה לא בעיה שלך, זו בעיה שלה. תזכרי שאת בסדר גמור, ודווקא היא זו שזקוקה לרחמים.
🕯️אל תתני לטיפת חושך להשתלט על כל האור!
🕯️הקב"ה מביא לך פה ניסיון במיוחד בשבילך – דברי איתו על זה!
אור וטוב, בהצלחה רבה!
נדב