ש.
תודה רבה על הפרויקט המדהים הזה! אתם עושים עבודת קודש!
לאחרונה שומעים על לא מעט התנהגויות שליליות של אנשים אחד כלפי השני.
אני מתכוונת לדברים קיצוניים כמו אלימות בקרב נשים עד כדי רצח, הטרדות מיניות, בעלי עסקים שמרמים אנשים וגורמים להם להיכנס לחובות ומבטיחים דברים ולא מקיימים (למשל קניית ריהוט לבית).
השאלה שלי היא איך התורה רוצה שנתייחס לאנשים האלה? האם יש מקום לדון אותם לכף חובה או שמא לגלות כלפיהם זכות?
מה הכוונה לדון לכף חובה? לשנוא, לכעוס, להגיד עליהם דברים רעים. כי באופן טבעי אחרי ששומעים מקרים כאלו זה גורם לסלידה מהבן אדם. מצד שני אני יודעת ומאמינה שבתוך כל אחד קיים טוב ולעיתים זה גם נובע מבעיות נפשיות שיש לאדם..
איך התורה מצפה מהחברה להתייחס אליהם?
ת.
שאלה מצוינת! בזכותך חשבתי על הדברים יותר לעומק, ומקווה שה' ייתן לי כוח לדייק בדברים.
הצגת את המתח בשאלה בצורה מעולה😎.
בפשטות באמת הדבר מוזר אם אני דן מישהו לכף חובה, כיצד ניתן לומר שיש בתוכו טוב והיו לו בעיות- זה המעטה בחומרת מעשיו.
כדי לענות אנסה לחלק את התשובה לשני צדדים:
1. המצווה לדון לכף זכות.
2. התבוננות על מהות האדם.
🏇 נתחיל בדבר הראשון: מתי צריך לדון לכף זכות?
המקור לכך הוא במשנה באבות (א,ו), שם נאמר "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
אם נסתכל בדברי הפרשנים, נראה שהם מחלקים בעקבות הרמב"ם את הציווי לשלושה מצבים מרכזיים:
🚀א. אדם שהוא ידוע צדיק, יש לדון אותו לכף זכות אפילו אם צריך להידחק בכל מיני השערות דחוקות. ועל החושד בו לרעה נאמר "החושד בכשרים לוקה בגופו".
🚀ב. אדם שהוא ידוע כרשע, אפילו אם נצטרך להידחק כדי לומר שרצה רע, יש להישמר ממנו ולא להאמין שרצה טוב.
🚀ג. אדם שאינו ידוע כצדיק או רשע, כאן אנו צריכים ללמד עליו זכות, ואפילו אם יש סיכוי גדול יותר שכוונתו לרעה דרך חסידות היא לדון אותו לכף זכות.
יסוד החלוקה בין המצבים השונים הוא, שאנו מסתכלים על מכלול האישיות, מפני שבדרך כלל אדם לא פועל דברים במקרה אלא כחלק מכלל אישיותו ולכן אם הוא צדיק כנראה גם מעשה שנראה רע נובע מצדקות, וכן להיפך אם הוא רשע כנראה שגם מעשה שנראה טוב נובע מרשע. החידוש הוא באדם בינוני שאותו אנו צריכים לדון לכף זכות.
החשיבות במצווה לדון לכף זכות היא גדולה ביותר, משום שאם אנו נחשוד כל הזמן באחר, כל החברה תתפרק.
אי אפשר לכונן חברה בלי אמון הדדי. מאותו סיבה של שמירה על החברה, מכיוון שאנו לא רוצים שהרשעים ישפיעו על החברה אנו מפרשים את מעשיהם לשלילה כדי שלא יתקרבו אליהם ובלי משים יתחילו ללמוד גם ממעשיהם הרעים.
אלא, שכאן יש להעיר כמה נקודות:
🐧א. היום אנשים 'קלים על ההדק' וחושבים שכל אחד רשע ודנים אותו לכף חובה. אולם, כדי שאדם יוגדר כרשע צריך להיות לכך ראיות חותכות וכל עוד זה לא קרה האדם בגדר 'בינוני' שיש לדון אותו לכף זכות.
בפניני הלכה https://ph.yhb.org.il/08-01-10/ הביא דוג' לכך מהחלוקה לימין ושמאל. בקלות ניתן לטעון שכל מי שבעד חלוקת הארץ לערבים, הם רשעים וממילא יש לדון אותם לכף חובה. אולם, זה בכלל לא הכרחי, לדוג' אפשר לומר בפשטות שהם מעוניינים בשלום וביטחון והם רק טועים בכך שזו הדרך להביא את השלום. לכן, יש לדון אותם לכף זכות, ורק אנשים שיעזרו למחבלים וכדומה יהיו מוגדרים כרשעים וממילא יש לדון אותם לכף חובה.
🐧ב. בשלושת המצבים לעיל מדובר כאשר המציאות אינה מפורשת לצד מסוים ולכן אם שהוא דחוק אנו דנים את הבינוני והצדיק לכף זכות ואת הרשע לכף חובה. אולם, כאשר המציאות ברורה לחלוטין, כמובן שאין לעשות שקר בעצמנו ו'לאטום את האוזניים'.
🐧ג. הרבה פעמים כשרואים מכונית נוסעת בשבת, אומרים בדרך הלצה "טוב בטח זה יולדת". אולם, דבר זה גורם בחוסר אמון באפשרות לדון לכף זכות כי הרי אנו יודעים שבתכל'ס ברור שזה לא יולדת. לכן, אם אנו רוצים שבאמת נוכל לדון לכף זכות אנו צריכים להיות יצירתיים ולחשוב על אפשרויות שבאמת נראות לנו הגיוניות. וכפי שאמרנו אם ברור במאה אחוז שמדובר במעשה רע אנו לא צריכים לשקר לעצמינו ולומר שהמעשה או הכוונה טובים.
🐧ד. בדורנו הרבה אנשים לא יודעים מה המצוות ואפילו אם יודעים, איך שהציבור הדתי מציג להם אותם זה נראה לא טוב, ולכן גם אם ודאי הם עושים עבירות אין זה אומר שזה נובע מרוע. ואמנם, בדוג' שהבאת בשאלה הסיכוי שהם לא מודעים לבעיה במעשיהם קטן יותר, אבל יש להתחשב גם בכך לפעמים.
🏇 כעת נעבור לדבר השני: בכל אדם קיים טוב.
כל דבר בעולם מתחייה מניצוץ אלוקי, ולכן בכל דבר יש משהו טוב, עד כדי כך שאפילו לעמלק יש מקום. יש שדרשו את הפסוק "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים"- שדווקא מתחת השמים יש למחותו אבל מעל השמים יש לו מקום. אם כן, כל שכן סתם אדם וכל שכן ביהודי שיש בו נשמה אלוקית, יש בו טוב גדול.
ניתן לראות זאת בחוש, בכך שיש אנשים שיכול להיות שבבוקר הם ירמו מישהו ובצהרים ייתנו צדקה לעני. נתינת הצדקה מראה שבשורש הנשמה נשאר ה'טוב'.
וכאן נראה שטמונה עיקר התשובה. כאשר אנו אומרים שבכל דבר יש טוב אין הכוונה שאנו צריכים לדון מעשה של רשע לטוב. אלא, להבין שבכל דבר יש שורש טוב שממנו הוא יכול לצמוח להתרומם אם הוא ירצה בכך. ולכן צריך לדעת שכל עוד הוא ממשיך ברעתו, באמת טוב הדבר לסלוד ממנו, כדי לא להידבק ברע שבו.
כדי להבהיר זאת אביא סיפור קצר📓:
בתקופת הבעל שם טוב היה ארגון שאגד את רבני פולין הנקרא 'ועד ארבע הארצות'. כמו כן, בתקופה זו היה קיימים יהודים הנקראים פרנקיסטים (ניתן לקרוא עליהם כאן: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2306) שהיו תנועת המשך למשיח השקר שבתאי צבי. מכיוון שהפרנקיסטים הרעו ליהודים, הרבנים שידלו את הכנסייה שתנצר אותם כדי להרחיקם מכלל היהודים. אולם, למרות שפעולה זו הייתה נצרכת כדי לשמור על עם ישראל, הבעל שם טוב הצטער על כך שנשמות יהודיות נטמעות בגויים.
הבעל שם טוב מבטא בדיוק את המסר כאן. זה שאדם בשורש הוא טוב זה לא אומר שלפעמים לא נצטרך להתרחק ולהתגונן מפניו. הטוב שבאדם רק בא ללמד אותנו את ההבנה שכולם יכולים להשתנות ואנו צריכים להתפלל עליהם שיצליחו בכך, אבל כל עוד זה לא קורה אנו צריכים לסלוד מהם, אחרת אם לא נסלוד אנו עלולים לקבל את מעשיהם בשלווה.
הסלידה היא בעיקר ממעשיהם הרעים, אולם אנחנו מבינים שבתוכם ישנה נשמה יהודית טהורה שאולי עוד יכולה לשוב לטהרתה.
🏇נקודה אחרונה שהתייחסת אליה היא פעולה שאדם עושה מתוך בעיות נפשיות.
אמנם, באמת גם בתי המשפט מכירים בכך שיש פעולות שאדם עושה בחוסר שפיות וממילא התביעה כלפיו קטנה. לכן, יש באמת לדון כל מקרה לגופו עד כמה היה לאדם שיקול דעת על מעשיו. אולם, חשוב מאוד לזכור שלכולנו יש בחירה חופשית, ולכן אם אדם עושה מעשה רע ובמיוחד אם הוא חמור ביותר, לא ניתן להמציא תירוצים של בעיות נפשיות- האדם צריך לקחת אחריות על מעשיו, וכן החברה צריכה לשפוט אותו על כך. זה שיש לאדם בעיה נפשית לא מתיר לו לפגוע באחרים!
כל עוד המעשה נעשה מתוך הכרה יש לשופטו על מעשיו. זה שיש באדם שורש טוב לא אומר שצריך להתייחס בסלחנות למי שעושה רע, אלא רק לצפות ממנו לתקן את מעשיו ולהשתפר. ואמנם, למרות שהאדם ייענש, לגבי עוצמת העונש יהיה רק אולי מקום לדון, עד כמה האדם היה מושפע מלחצים מהסביבה או בעיות נפשיות שלו וכו'.
מקווה שעזרתי😁
שילה גד חוזה