ש.
שלום. ותודה רבה על הפרויקט אמנם זה ידוע אבל אני רוצה להגיד שוב שזה מדהים בעיניי.
אז בסה"כ הסביבה שלי מאוד טובה ואנשים באמת מיוחדים אבל לפעמים אני נתפסת לדברים קטנים שמעצבנים אותי ואז הכול נהפך להיות דפוק ואני רואה את כולם בשליליות, וכל דבר קטן משגע אותי מבפנים.. אבל מה קורה, במקום להגיד אני פשוט בולעת ואוגרת ואני מודעת לזה. הבעיה שאני באמת לא מסוגלת להגיד מיוזמתי מה מפריע לי
אין לי אומץ אולי או שאני גם מפחדת מה יגידו,
למרות שבשכל אני יודעת שזה הכי נכון אבל משהו חוסם אותי מלהגיד פשוט וחלק.
אני גם מפחדת שבהמשך התכונה הזאת תישאר ותחסום אותי בדברים אחרים בחיים.
איך אפשר להתגבר על זה?
רק אציין שאני בדר"כ בשמחה וטוב גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר...
אנשים אפילו לא יודעים שזה משגע אותי וגם אז אני חושבת לעצמי למה את כזאת קטנונית? מה בסכה היא עשתה? וגם לך קורה שאת ככה.. אז שחררי, אבל בפנים כנראה זה לא משתחרר
ת.
היי יקרה!❤️
כתבת עם המון מודעות ובגרות. וכמוך - גם אני. יודעת לשדר שהכול בסדר גם כשבפנים ממש לא תקין ויש לי המון מה להגיד.😖 אז בעצם אני כותבת גם לעצמי. בתקווה לתת מענה.
אסכם את הנקודות שהבנתי מהשאלה שלך:
1) "נתפסת לדברים קטנים ואז הכול נהיה דפוק ואני רואה את כולם בשליליות"
2) "משהו חוסם אותי מלהגיד מה מפריע לי"
3) "גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר"
4) "זה לא משתחרר"
אני לא מכירה אותך, אבל מה שהכי בלט לי בשאלה זה התחושה שאת מרגישה לא בסדר. שאת "נתפסת לקטנות" ו"צובעת הכול בשליליות" ו"קטנונית מה בסך הכול היא עשתה גם לי זה קורה לפעמים".
אז קודם כל - את מהממת!🤩 שאת כזאת מתחשבת ורוצה בטוב. ורק בא לי להגיד לך - תסמכי על עצמך ועל התחושות שלך - הם בריאים. אם משהו מפריע לך, זה לא סתם. יש לזה משמעות וזה ממש לא קטנוני. את בן אדם בעולם רחוק ממושלם - ויש דברים לא תקינים. ולהגיד שמשהו מפריע זה תחילת הדרך לתיקון שלו...
טבעי לפחד מ"מה יגידו" - וזה עבודה... לחזק את הביטחון בעצמינו.
כתבת גם על זה שנקודה שמפריעה לך צובעת את הכול בשליליות. אז קודם כל כדאי לבדוק איפה הציפיות שלנו נמצאות. כשמבינים שלא הכול ילך לפי איך שאני רוצה ושזה בסדר להתפשר, נוצרת בנו יותר גמישות, וכשיש משהו שמפריע אנחנו פחות מאוכזבים והתסכול פחות "מתנפח".
ועוד נקודה - לפעמים כשמקבלים את התחושה של משהו לא בסדר, ולא נלחמים בו (מרגישים שאנחנו אלה שקטנוניים וצריכים להשתנות) הכול נכנס לפורופורציה. ואז נעלמת התחושה של "הכול נהיה דפוק בגלל משהו קטן". לפעמים הלהגיד ולהתבטא עושה את אותה הפעולה... ועם זאת, כדאי להיזכר בנקודות הטובות שיש בתמונה הכוללת (אפשר אפילו לכתוב על דף). לנסות להפריד ולראות תמונה מלאה שהיא סה"כ טובה, ובתוכה נקודה שמפריעה.
עכשיו לכמה טיפים מעשיים יותר:
1) להתחיל בקטן🧐 - תתחילי בלהגיד מה מפריע לך בדברים הכי קטנים ולא משמעותיים. כמו - "אני מעדיפה שנשב בצד הזה".
2) תמצאי חברה אחת טובה שאת מרגישה איתה בנוח - ואת פורקת לה. זה יעשה לכן טוב!
3) כשאת מבואסת - תעמדי מול המראה ותעשי לרגע פרצוף מבואס. כן כן - או אפילו קול או תנועה של באסה. תתחילי לבטא את התחושה השלילית.😣
4) כדאי בנוסף לבטא את התסכול ע"י כתיבה או יצירה כמו שיר/ריקוד.✏️
5) תעמדי כל בוקר מול המראה ותאמרי "אני מדהימה - אף אחד לא יכול עלי!"
6) המשך - כל ערב תרשמי מה טוב בך. לפעמים עוזר לעשות רשימה של פעולות בסיסיות - כמו להתארגן בבוקר, לנסוע לבית ספר, לעזור בבית. ואז לכתוב לידן אילו כישורים היית צריכה כדי לבצע אותן.
אהובה! נשמע שיש לך לב ענק. תקבלי את רגעי הבאסה - גם הם חלק מהחיים. ואני בטוחה שתהני מהמון אושר - את נהדרת!
שיהיה לך המון בהצלחה וסיעתא דשמיא בדרך שלך.
אליענה