אני לא אוהבת בני אדם! מה זה אומר? מה לעשות ?
שלום לכם! אוקיי זה ישמע קצת מצחיק אבל.. אני מרגישה ילדותית.. לא בתחומי עניין שלי וכאלה, אלא יותר בהתנהגות.. כאילו יוצא לי להסתכל על דברים שאני עושה ולהגיד מה למה עשיתי את זה.. נגיד אני מדברת עם מישהי אני מרגישה צורך כל הזמן להוכיח לה את עצמי ואני עושה את זה בצורה ממש ילדותית ומביכה... כמו האנשים האלה שתספרו להם שקיבלתם 90 במבחן ואז הם יענו יואו דרך אגב אני קיבלתי 100.. או יגידו בסדר אבל המבחן היה ממש קל.. או שתדברו על משהו שאתם יודעים לעשות והם יגידו לכם בסדר אבל כולם יודעים... זה פשוט מרגיש לי שזה מגיע ממקום ילדותי ברמות ואני לא מצליחה להפסיק עם זה... אני ממש שונאת שעושים את זה לי אבל לאחרים זה פשוט נפלט לי ההתנהגות הזאת.. כל הזמן אני אחפש תשומת לב אליי ובווצאפ יצא לי להגיב על כל דבר וכל הזמן לנסות לומר משהו שנון שיצחיק או הערות ציניות כאלה ותמיד לנסות להיראות מגניבה אבל זאת התנהגות ממש ילדותית בעיניי וגם בהסתכלות על עצמי מהצד אני יודעת להגיד שזאת התנהגות לא לעניין ובהרגשה שלי אני באמת לא חושבת שאני תלוי במה שאחרים אומרים אבל כל זה רק במחשבה.. במעשים זה פשוט לא עובד לי... וממש מוריד לאנשים אחרים ממני זאת ההרגשה.. חשבתי אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות🙈
שלום. ותודה רבה על הפרויקט אמנם זה ידוע אבל אני רוצה להגיד שוב שזה מדהים בעיניי. אז בסה"כ הסביבה שלי מאוד טובה ואנשים באמת מיוחדים אבל לפעמים אני נתפסת לדברים קטנים שמעצבנים אותי ואז הכול נהפך להיות דפוק ואני רואה את כולם בשליליות, וכל דבר קטן משגע אותי מבפנים.. אבל מה קורה, במקום להגיד אני פשוט בולעת ואוגרת ואני מודעת לזה. הבעיה שאני באמת לא מסוגלת להגיד מיוזמתי מה מפריע לי אין לי אומץ אולי או שאני גם מפחדת מה יגידו, למרות שבשכל אני יודעת שזה הכי נכון אבל משהו חוסם אותי מלהגיד פשוט וחלק. אני גם מפחדת שבהמשך התכונה הזאת תישאר ותחסום אותי בדברים אחרים בחיים. איך אפשר להתגבר על זה? רק אציין שאני בדר"כ בשמחה וטוב גם כשמעצבן אותי אני משדרת שהכול בסדר... אנשים אפילו לא יודעים שזה משגע אותי וגם אז אני חושבת לעצמי למה את כזאת קטנונית? מה בסכה היא עשתה? וגם לך קורה שאת ככה.. אז שחררי, אבל בפנים כנראה זה לא משתחרר.
אני לומדת בכיתה יב. יש לי חברה שלאחרונה גיליתי שהתפיסת עולם שלה שונה משלי (ומשל שאר החברות שלנו) בצורה מהותית, והאמת שזה גורם (לפחות) לי לקצת עצבים כלפיה. אתן דוגמא; יום אחד הלכנו לכותל ובדרך לכותל אמרתי לחברות שהיו איתי - ואו תראו איזה מדהים זה שאנחנו יכולות לבוא לכותל... לפני משהו כמו 70 שנה היינו רק יכולות לחלום על זה! ואז התחלנו לדבר בכלל על זה שיש מדינה ואיזה מדהים זה, ואז החברה הזאת אמרה "אני לא מבינה בכלל מה הקטע של יום העצמאות... זה לדעתי חג חילוני ואין לו שום קטע ומה אנחנו בכלל שמחים שיש מדינה.. היא חילונית וכו' " (לא בדיוק במילים האלה אבל משהו כזה...) בקיצור אנחנו היינו בהלם כי מבחינתנו זה חג לכל דבר ויש לנו מדינה שזה ואו.. והיא לא עפה על זה בכלל ולהפך... ותאמת זה ממש הכעיס אותי (לא ממש הראתי את זה.... אבל עדיין). זאת דוגמא אחת ... מה אני יכולה לעשות עם זה? אולי לא מתאים בכלל שנהיה חברות
ש. היי רציתי לשאול איך אני יכולה לדעת מי היא חברה אמיתית? במה זה מתבטא? כי מלא פעמים בזמן האחרון קורה לי שפתאום אני מרגישה שאין לי באמת חברות אמיתיות. כאילו יום אחד אני ארגיש שעם מישהי מסויימת יש לי קשר ממש טוב, ויום אחר כך אני ארגיש לגמרי ההפך בגלל כל מיני דברים, נגיד שהיא לא ענתה לי או שכמה בנות שהרגשתי שהן חברות טובות שלי יצאו לטיול ולא הזמינו ועוד כל מינו דוגמאות.. זה ממש מכניס אותי לדיכאון כל פעם ההרגשה הזאת. אם יש דרך שתוכל לעזור אני אשמח מאוד!
שלום האם יש לכם טיפים איך להיות רגועים ולא להקפיד ולכעוס על אנשים? כמו למשל בדוגמה מאוד שכיחה - אומרים לאחי הקטן לעזור בבית אבל הוא לא עושה את זה כמו שצריך ואז או שאני מעיר לו ומתפתח דיון לא נחמד או שאני מבליג אבל הכעס נאגר בבטן תודה רבה!