ש.
אני רוצה חדר לבד. כרגע אחותי איתי בחדר ואני לא סובלת אתזה זה מעצבן וכל הזמן ויכוחים על דברים והתעצבניות.
יש לנו עוד חדרים רקים שיכולים לשמש, אבל ההורים לא מרשים
מה לעשות?
ת.
הי נשמה ✨
זה בדיוק הגיל שבו עולה הצורך לפרטיות, והרגשות שלך ממש ממש הגיוניים.
קודם כל לדבר 🗣️
לא ציינת אם ניסית לדבר עם ההורים שלך או לא, אז אם לא ניסית - אני מציעה לך לדבר איתם.
גם אם לא יאפשרו לך לעבור לחדר לבד, תוכלי לשוחח איתם ולהבין מה עומד מאחוריי הדברים.
יתכן וגם אם ישנה היכולת הפיזית, הם מעוניינים לחזק את קשרי האחיות שלכן, או אולי ללמד אתכן לחלוק, להסתדר יחד ולשתף פעולה.
שיחה כנה ופתוחה - תוכל להוביל להבנה ואולי אפילו להסכמה.
לא עוזר? נסתדר! 👐
גם אם לא קיבלת חדר משלך, תוכלי לסכם עם אחותך על חלוקת אזורים בחדר. או על כך שהיא לא נוגעת בדברים אישיים שלך. אולי להפריד ארונות? או לפחות מדפים?
אם הויכוחים הם סביב נושא של רעש או אור, אפשר להגיע להסכמות גם בנושא הזה, לפי שעות או ימים.
אם מדובר בענייני אירוח, גם כאן - אפשר לקבוע "חוקים" שיאפשרו לשתיכן להסתדר בטוב ובנעימים.
אם סביב נושא של סדר ונקיון - אפשר לקבוע תורנות/ אחראיות.
באופן כללי, לכבד זו את זו ולנסות לחיות בשלום.
בנוסף - אני ממליצה לך לנצל את הרגעים שאחותך לא בחדר, ולזכות לקצת פרטיות ושקט ללא ויכוחים ומריבות.
לדייק את הצורך 🤏
בנוסף, אני מזמינה אותך להתבוננות וחשיבה עם עצמך.
על איזה צורך הרצון בחדר לבד יושב?
האם את לא מסתדרת עם אחותך בלי קשר לזה שאתן חולקות חדר? אם כן - מדוע?
אם זה סביב עניין החדר - מה כ"כ מפעיל אותך?
האם מדובר ברצון לפרטיות?
האם יש דברים ספציפיים שאחותך עושה ולא נעימים לך?
אחרי תהליך של בירור, תוכלי להיות הרבה יותר מדוייקת ולעבוד במישור ספציפי וביעילות יותר, ובעז"ה גם לראות הצלחות.
לפעמים כשמדייקים, אנחנו מגלים שבכלל ה"בעיה", יושבת על משהו אחר, וממילא מצליחים למצוא פתרונות חדשים שלא חשבנו עליהם קודם 🙃
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,
מקווה שדברים יסתדרו.
תמיד מוזמנת לחזור ולשאול 🍃
רֵעוּת