ש.
יש פעמים שאני מרגישה דחף להחצין את חיי.. שכולם ידעו שיש לי רישיון, שכולם ידעו שהשבת לא הייתי בבית, שכולם ידעו שנסעתי אתמול וכו'.
זה טוב? איך מגיעים לאיזון? מה עושים עם זה?
מעבר ל"תנסי למצוא מה המקור של זה"..
ת.
שלום לך יקרה! 🤗
שאלת שאלה פשוט מקסימה!
וזה עיניין שלא רק את מתמודדת איתו אלא כולם..
תמיד לתעד, תמיד להראות, תמיד לספר! שחס וחלילה אף אחד לא יפספס! 😨
תודה לך ששלחת גם אותי לבירור עצמי מול הנושא ומקווה בע"ה שאכתוב מילים מועילות 😍
אני רוצה לשאול אותך שאלה ואני לא ארחיב בה כי היא פוגשת כל אחד במקום אחר..
ואם הם לא ידעו? מה יקרה?
כמו שאמרתי, לא ארחיב אבל מוזמנת לחשוב עם עצמך..
ואם הם לא ידעו שיש לך רישיון? ואם הם לא ידעו שנסעת לשבת?
מה אז?
לפעמים אנחנו עושים משהו מתוך חשש פנימי שלא תמיד אנחנו מודעים אליו וכדאי לשים אותו על השולחן..
זה קצת שונה מ"תנסי למצוא מה המקור של זה" ולזרוק אותך למים 😟
אני שולחת אותך לבירור של תנסי לחשוב מה היה אם לא היה את זה.. מה אז היית מרגישה? 🤔
נסי לחדד לעצמך בפשטות מה הרגשות?
לחץ? פחד? חוסר ביטחון?
למה אנחנו בכלל מחצינים? 🧐
לפעמים יש לנו רצון לספר ולשתף כדי לקבל איזשהו אישור מהחברה על הדברים.
אני נפגשת עכשיו בזה עם חברות..
כולן כל הזמן משתפות כמה הן מנקות לפסח וכמה הן משקיעות בזה.
ונשאלת השאלה, אם הן לא היו מתעדות ומשתפות, האם הערך של הדברים היה יורד?
היה יורד בעינהן או בעיני החברה?
אולי יש פה איזשהו מקום של- תראו! אני מנקה לפסח! איזה משקיענית אני! איזה צדקת אני! 😇
כמובן שזו רק דוגמה וזה למעשה תופס אותנו במקומות שונים.. רובנו רוצים (וצריכים לפעמים) טפיחה על השכם של- 'וואו, איזה תותחים אתם!'
השאלה היא למה אנחנו צריכים את הטפיחה הזו וממי מתאים שהיא תגיע?
אם הרצון מגיע מחוסר ביטחון עצמי של חיפוש אחר אישורים זה קצת בעיה..
אנחנו צריכים ללמוד לשמוח בדברים שלנו ולהבין שאנחנו אלופים בכל מצב 💪
שגם אם לא אמרו 'יואו איזה אלופה את' או 'וואי איזה כיף לך' עדיין זה לא מוריד ולו פסיק מכל מה שאת עושה.
איך משתחררים מזה תכל'ס? 🤷♀️
קודם כל פשוט מחזקים את עצמנו ומבינים שאנחנו פועלים לשתי מטרות:
הראשונה- קודם כל לשם שמיים.
האם הקב"ה חושב שההחצנה הזו טובה?
איך זה מקדם אותי בעבודת ה'?
את מי אני בדיוק באה להרשים?
והשנייה לעצמי ועם ישראל.
איך שיתוף המידע מקדם אותי? איך הוא מקדם את עם ישראל?
האם אני משתפת כדי לתת מוטיבציה לבנות?
או לעודד ולתת להן מקום לפרוק ולהזדהות? או שאני משתדלת לשתף רק דברים מושלמים?
אח"כ מסתכלים סביב ומבינים שלצערנו זה העולם שאנחנו חיים בו ויושבים (עדיף לבד) וחושבים:
האם אני רוצה לקחת חלק בזה?
האם אני חלק מ- 'אם אתה לא מתעד ו/או משתף זה לא קרה?'
לפעמים אנחנו עושים את זה כי כולם עושים, כי אנחנו רוצים להרגיש את זה.
עמוק בפנים הנפש שלנו לא צריכה שם אישור בדמות אימוג'י או מילות התחנפות 😉
ואז מתחילים לאט לאט להפסיק..
זה יכול מלא להחצין דבר אחד, רק אחד.
ואז עוד אחד ועוד אחד..
לאט לאט ובהתמדה להצליח בע"ה 🙂
נקודה אחרונה ומאוד חשובה 🤭
חוסר החצנה של הדברים מתוך המניעים הפחות טובים שהזכרנו למעלה לא אומר חוסר שיתוף.
שיתוף הוא טוב ומקדם.
השאלה איך הוא מגיע ולאן..
את יכולה להחליט שאת משתפת את החברות ולפני עושה הכנה עצמית עם עצמך של מה הציפיות שלך מהשיתוף ולמה את משתפת.
החצנה היא מהמילה חוץ.
שיתוף מקורו מהמילה שותפות (כמו חברות).
שיתוף הוא טוב, חיובי ומחבר, החצנה רק מרחיקה מהשותפות 😓
שנזכה כולנו בע"ה להתקדם ולשתף במקום הנכון מהמקום הנכון ❤️
אילה