ש.
למה בעצם צריך את התפילה? זה סתם תוקע לי את כל היום, אני קם בבוקר אני לא יכול ישר להתחיל לעבוד או ללכת לעשות דברים יש לי קודם 20-40 דקות תפילה, אני לקראת שקיעה ובאמצע משהו צריך להפסיק וללכת להתפלל, רוצה ללכת לעשות משהו עם חברים בערב, אבל יודע שאני מפספס מניין צריך לבטל. למה צריך את כל הסיבוכים האלה? מבין שתפילה זה להודות לה' ולבקש ממנו ולדבר איתו, אבל כמה אפשר? כמה צריך? למה לתקוע את כל היום???
ת.
שלום לך!
לפני התשובה, אני קודם רוצה לציין שאני מזדהה מאוד עם השאלה שלך. גם לי התפילה היא אחד האתגרים במהלך היום שלא פשוט להתמודד איתם. בא נפתח את זה - מה עושים בכלל? יש לנו מספיק דברים לעשות והיום לא מספיק ארוך כדי שנוכל למלמל כמה מילים לקב"ה במהירות אדירה (כי אין לנו זמן או ראש לשבת באמת ברצינות) ובכל אופן אנחנו רצים בתפילה כדי להספיק את הקצב של המניין - אז בשביל מה כל הסיפור, לא עדיף לוותר?
🔥 אך מצד שני, לאן אנחנו בכלל מנסים להגיע? בא ניקח את הרעיון הזה לקצה שלו. אם נמשיך בכיוון הזה נראה שהוא לוקח אותנו למצב שאנחנו רק מריצים את כל המשימות בחיים ועושים אותן כמה שיותר מהר כדי לעבור לבאות אחריהן, ואחרי הבאות אחריהן לאלו שאחריהן, ואחריהן לאלו שאחריהן... ובסופו של דבר, מה? אין התעמקות לרגע במה שקורה עכשיו? הכל חייב להיות מהיר ברמה שלא נשתעמם לרגע וכל הזמן נרגיש דפיקה בחזה של משהו חדש שירגש אותנו?
🔥דפיקה שכזו היא פעימת אנרגיה עוצמתית. הדם שוטף וז3023 ד
אין זמן לתפילה
ש.
למה בעצם צריך את התפילה? זה סתם תוקע לי את כל היום, אני קם בבוקר אני לא יכול ישר להתחיל לעבוד או ללכת לעשות דברים יש לי קודם 20-40 דקות תפילה, אני לקראת שקיעה ובאמצע משהו צריך להפסיק וללכת להתפלל, רוצה ללכת לעשות משהו עם חברים בערב, אבל יודע שאני מפספס מניין צריך לבטל. למה צריך את כל הסיבוכים האלה? מבין שתפילה זה להודות לה' ולבקש ממנו ולדבר איתו, אבל כמה אפשר? כמה צריך? למה לתקוע את כל היום???
ת.
שלום לך!
לפני התשובה, אני קודם רוצה לציין שאני מזדהה מאוד עם השאלה שלך. גם לי התפילה היא אחד האתגרים במהלך היום שלא פשוט להתמודד איתם. בא נפתח את זה - מה עושים בכלל? יש לנו מספיק דברים לעשות והיום לא מספיק ארוך כדי שנוכל למלמל כמה מילים לקב"ה במהירות אדירה (כי אין לנו זמן או ראש לשבת באמת ברצינות) ובכל אופן אנחנו רצים בתפילה כדי להספיק את הקצב של המניין - אז בשביל מה כל הסיפור, לא עדיף לוותר?
🔥 אך מצד שני, לאן אנחנו בכלל מנסים להגיע? בא ניקח את הרעיון הזה לקצה שלו. אם נמשיך בכיוון הזה נראה שהוא לוקח אותנו למצב שאנחנו רק מריצים את כל המשימות בחיים ועושים אותן כמה שיותר מהר כדי לעבור לבאות אחריהן, ואחרי הבאות אחריהן לאלו שאחריהן, ואחריהן לאלו שאחריהן... ובסופו של דבר, מה? אין התעמקות לרגע במה שקורה עכשיו? הכל חייב להיות מהיר ברמה שלא נשתעמם לרגע וכל הזמן נרגיש דפיקה בחזה של משהו חדש שירגש אותנו?
🔥דפיקה שכזו היא פעימת אנרגיה עוצמתית. הדם שוטף וזורם בעורקים. הדפיקה הזו טובה ומבורכת🍃 כי היא גורמת ללב שלנו לפעום, ואפשר לחוש את כל הגוף מתחדש באנרגיות וזוהר - אבל למרות שזה מה שאנחנו מנסים להרוויח, מה שאנחנו מקבלים בפועל זה לא זה:
🔥אם אנחנו מנסים רק לעבור ממשימה למשימה כמה שיותר מהר, לא אכפת לנו מהמשימה הזו – רק לעבור אותה ולהמשיך הלאה. הפעימה שמתלהבת מהדבר החדש חייבת להיות מהירה מאוד כדי להספיק לפעימה הבאה וגם הבאה תזדרז כדי לפנות מקום לבאה אחריה, ולא רק שזה הורס את הפעימה – זה הורס את הלב עצמו. האם זו לא תהיה כבר פעימה של לב חולה, לב שמרגיש שלאף פעימה שלו אין משמעות בפני עצמה?
🔥אנחנו עושים המון דברים ומנסים לדחוס אותם כדי שכל הדברים יחד אולי ירגישו משמעותיים, אבל אם לא אכפת לנו משום דבר אז גם כל הדברים ביחד זה פשוט ריק וכלום. אם כל דבר הוא אפס, אז גם אם נדחוס המון אפסים זה ייתן לנו רק אפס אחד גדול. הדחף לעבור למשימה הבאה זה פשוט כי לא בא לנו להישאר במשימה הנוכחית. אבל אין באמת שום דבר גם בהמשך.. אז, לאן אנחנו ממהרים? אולי כדאי לקחת רגע ולהישאר היכן שאנו, להביט סביב, לשים לב.
🔥 איזה מין אנשים נהיה אם נפגוש את כל החברים שלנו במסיבה, ומרוב שנרצה לדבר עם כולם כל השיחות שלנו יהיו רק "היי/ביי", ומיד לעבור לאדם הבא? אולי חכמים דווקא החליטו ללמד אותנו איך לנהל שיחה, איך להקשיב. כמה פעמים ביום. בוא נראה אותך האם אתה מסוגל באמת לשים לב, לשמוע את החוויה שלך? לשבת בלי לנסות למהר, בלי לנסות לחמוק אל הרגע הבא, בלי לנסות לברוח מעצמך. גם אם זה נראה משעמם מאוד. דווקא כשזה נראה משעמם מאוד!
אל תחפש רק שיאים. קח את הזמן. הירגע. תנשום. אם אתה לא רוצה, לך. הרי אם אתה לא יכול לכוון בכלל ההלכה מורה לאדם שלא יתפלל, אם באמת אין בך אף כוחות לזה. ובעצם, ההלכה הזו אומרת שזה אדם שאולי לא יתפלל כשהוא לא מכוון, אבל בזמן שהוא יתפלל – הוא באמת יכוון. ואם אתה לא מרגיש באותו רגע את הדברים זורמים, מה שהשולחן ערוך מציע לך זה שבכיף אתה יכול לעצור לרגע את שטף הדיבור בתפילה, לתת למחשבות לזרום (לא לכפות עליהן לעצור! זו טעות של מתחילים^^) ולהמשיך כשנוח לך.
🔥אני לא אומר להישאר לשבת שעה בכל תפילה, ואני גם בכלל לא מדבר רק על התפילה - פשוט להפסיק כל הזמן לחשוב על מה שיקרה אחר כך. מי שכל הזמן רגיל רק לחשוב מחשבות, הוא לא יכול לחשוב על שום דבר מלבד המחשבות שלו. יש בדיחה על תלמיד ישיבה אחד שרצו לברר עליו. שאלו את הרב שלו: איך הוא לומד בבוקר?
הרב ענה: הוא לומד מצוין. מתמיד. לא מפסיק.
-ובצהריים?
-מצוין. לומד. בלי הפסקה.
-ובערב?
-לומד, לומד
-ובהפסקות?
-גם כן, כמובן, לומד.
-ולפני השינה?
-לומד עד הסוף!
-וואו, יפה. אז הוא לומד כל הזמן. אבל רגע, אם ככה, מתי הוא חושב?
-"חושב?! מה פתאום!", ענה הרב, "אין לו זמן לביטול התורה הזה".
וזה לא רק קשור לתפילה, או לימוד תורה: כל דבר שאנחנו עושים - כדאי להקשיב לו, להתרכז בו. "עשה דברים לשם פועלם". ובתפילה יש לנו הזדמנות להגיע לזה.
🔥ומהניסיון שלי, כשמוכנים לשמוע מה באמת יש לתפילה לומר, באמת ובתמים, פתאום התפילות מרגישות כמו קול אבוד שאיבדנו פעם. אנחנו צריכים להקשיב למילים שאנחנו אומרים בתפילה כי אלו מילים שכבר שכחנו שאמרנו פעם לעצמינו. הן כבר הפכו לזרות לנו מרוב שעבר הזמן ומרוב שהיינו צבועים כלפי עצמינו, אבל הן בעצם קיימות בתוכנו. בתפילה אנחנו מקשיבים לעצמנו, ודרך ההקשבה לעצמנו – דרך ההקשבה לנשמת הנשמה שלנו, לנקודה הכי פנימית שאתה מרגיש בנקודה הכי עמוקה בחזה שלך, בתוכך – אתה מתחבר לה', ולכל ההוויה. פתאום הכל חלק ממך, ואתה לא נמצא במקום זר ומנוכר שאתה רק מנסה להתחמק ממנו. כל רגע נוצץ, על כל רגע אסור לוותר. ואתה חי.
אולי זה מה שחז"ל ניסו ללמד אותנו.
ואולי אתה תוכל לחשוב על משהו שהוא אפילו יותר מזה, אם תתן לעצמך הזדמנות.
מקווה שעזרתי:)
בהצלחה! אסף יחזקאל