ש.
מרגישה שאני אוהבת ברוך ה' הרבה דברים בחיים שלי – תכונות, כשרונות, דרך חשיבה, וכן, גם תוצרים... אני משתדלת לייחס את כולם לקב"ה ולהודות לו עליהם. התפילה שלי היא כל הזמן שיעזור לי הקב"ה להיות בענווה וחלילה לא להתגאות%4 בשום דבר.
אבל לפעמים אני מרגישה שכשעולות בי מחשבות של אהבה עצמית אני נלחמת בהם ומזכירה לעצמי שזה לא אני, זה לא ממני. אבל אז זה מעורר בי תהיות - כי זה כן אני ואני עושה עבודה בחיים שלי! הניסיון הזה יכול לדכא בי את ההתלהבות להמשיך לגדול.
מבינה שהכל עניין של מידה נכונה וכו'.. אבל אשמח להסבר איך נכון להתנהל עם מחשבות מהסוג הזה.
ת.
דבר ראשון, כל הכבוד על הישרות ובקשת האמת שבדבריך ובתחושותיך! זה לא פשוט לנסות ולהיות ענווים בעולם בו הכל פונה כלפי חוץ, והרצון להתפרסם והוציא לאור את מעשינו הטובים הוא השולט.
שאלתך אכן עוסקת קושי קיומי אמיתי - מהו הקו הדק שעובר בין ענווה אמתית לבין ענווה מדומה. מתי אנו פועלים מתוך ענווה באמת, ומתי אנחנו מקטינים את עצמנו כל כך, עד שאנחנו מרגישים רמאים, שקרנים, כאילו אנחנו עובדים על מישהו.
עיקר עניין הענווה הוא מה שנקרא – "תודעת הצינור". כל אחד ואחת מאתנו אחראי על צינור של שפע אלוקי, הזורם משמי שמים אל תחתיות ארץ – דרכנו. כאשר אנו מלכלכים את הצינור עם גאווה, הוא עלול חס וחלילה להיסתם, המים הזכים של הטוב העוברים בו עלולים לקבל צבעים עכורים, גוונים לא טהורים. עבודת הענווה שלנו היא להיות הצינור הנקי, הטהור, הזך ביותר, דרכו עובר השפע האלוקי ופועל את טובתו בעולם.
הבעיה מתחילה כאשר אנו שוכחים את העובדה הפשוטה שהצינור הזה – הוא אנחנו! כל אחד ואחת מאתנו הוא צינור מיוחד, אדם מיוחד, גוון מיוחד בתוך שלל צבעי המציאות המורכבת מאינסוף צבעים וגוונים נפלאים, כציור המצטייר בידי אמן מחונן. באחריותנו לתת לשפע לזרום דרכנו, אבל הוא עובר דרכנו! אם לא היינו קיימים, השפע המסויים הזה לא היה מופיע (אפשר לעיין בנושא בכתביו הרבים של הראי"ה, במיוחד בפירושו לסידור "עולת ראי"ה", ובספר "מידות הראי"ה).
אסור לנו להמעיט בערכנו, יש בנו נשמות אדירות, ואנו האחראים הבלעדיים על הופעתן בעולם הזה, ועל היותנו צינורות נקיים בפני השפע האלוקי הזורם דרכנו אל המציאות כולה.
אנחנו העובדים, אנחנו העמלים, אנחנו המשפיעים – וכך אנו גורמים לטוב להופיע בעולם. נכון, אנו לא מקור הטוב, אבל אנו המופיעים אותו – וזו מעלה אדירה.
נקודה נוספת שתורמת לבניית מבט של ענווה על פעולותינו - הקב''ה משפיע עלינו שפע אינסופי, ונותן לנו ברוב טובו את כל כשרונותינו, בריאות, חינוך, ועוד אינספור מתנות חינם שמאפשרות לנו לעשות עוד ועוד. הפעולה שלנו - חשובה, קשה ומשמעותית ככל שתהיה - היא עדיין כטיפה מן הים האינסופי של הטוב שהשי"ת משפיע, השפיע וישפיע עלינו, כדי שנעשה את אותו המעשה הטוב.
מדובר בתחושות ומחשבות דקות מאוד, ועצה קטנה ממני – לא להתעסק במה חושבים עלינו כאשר אנו פועלים, אלא לפעול לשם הופעתו של הטוב, ולא לשם שום דבר אחר.
ישראל-אבישי באואר, רב במכינת "לפידות-אמונה"
0525019653