ש.
אני מרגישה שאני כל הזמן רודפת אחרי משימות (בלימודים, בבית, בהדרכה) אני רוצה לסיים ולגמור איתם ולהיות כבר מאחוריהם, לפעמים זה טוב כי אני מספיקה מלא דברים ואני מנצלת את הזמן שלי אבל זה גורם לי גם ללחץ ולאשליה שאם אני לא יעשה את זה העולם ימות , מה אפשר לעשות? תודה ממש
ת.
שלום רב, מקווה ששלומך טוב. מכיר את התופעה, וגם אני הרבה פעמים מתנהל ככה. כמה מחשבות ורעיונות שעשויים להועיל:
א. מנוחה היא משימה, וצריך לדעת לנוח. 10 דקות שנחת בהם שניה אחרי שחזרת הביתה הן אינן בזבוז זמן אלא דבר מועיל וטוב, וחשוב להתייחס לזה כחלק מלוח הזמנים.
ב. כשאת מתכננת לוח זמנים, חשוב לקחת טווחי ביטחון ולהתחשב בכך שיהיו עיכובים קטנים ואי אפשר לתכנן דברים על הדקה. זה חשוב כי לרוב את תעבדי מול אנשים שלא יהיו מדוקדקים ומדוייקים כמוך, ולא לחוצים להספיק כמוך, ולכן אל תבני על זה שהם יהיו מדויקים וכך לא יווצרו תסכולים...😫
שני הדברים האלו הם גם יעילים במעשה וגם מסייעים לדעתי לעמדה הנפשית שחיפשת בשאלתך. החיים הם גם מנוחות ובזבוזי זמן, וכשאנחנו מפנים להם זמן אנחנו מבינים שלא יקרה יותר מדי אם אנחנו נתעכב. העיכובונים הקטנים הם מובנים בחיינו, בגלל הסביבה, רמזור אדום ארוך במיוחד, או חברה שמתעכבת בהתארגנות. חשוב לקחת את זה בחשבון, וזה מזכיר לנו שהכל טוב, לא נורא להתעכב קצת!🏃
מילה בעניין האשליה: נסי לעשות תרגיל - פעם אחת קחי משימה פחות דחופה שלך, שחררי ממנה קצת אחריות, תשאירי אותה לעוד יומיים, ובמהלך היומיים אל תחשבי עליה, אם מישהו ירצה להשלימה ביומיים האלו, שיעשה זאת בעצמו. את תראי שפעמים רבות הדברים יקרו בעזרת אחרים, או יקרו קצת פחות מושלם או מהר, וזה בסדר. לא תמיד תוצאה מהירה וטובה שווה את בריאותך הנפשית. נסי לעשות את זה פעם אחת, אני לא אומר חלילה לחיות בצורה הזו, כי האשליה שתיארת אצלך נובעת מתכונה טובה שראוי לשמר, אבל ייתכן שפעם אחת כזו תעזור לך עם זה... נסי בתור תרגיל.
תרגיל נוסף מומלץ, ציירי לך מצב שלא עמדת במשימות, ושאלי את עצמך את השאלה הגורלית - ומה אז? מה יקרה? מי ימות? חשוב להבין שהכל בידי ה', יש לנו את מה שאנחנו עושים, ולכן צריך לעשות את הדברים בנחת פנימית, גם כשזה מצב לחץ וגם כשממהרים, שהתחושה הפנימית תהיה תחושה של נחת כי את יודעת בוודאות שמה שבידייך, את עושה.
מקווה שעזרתי!
ברכת ה' עליך,💪
יאיר.