1 דקות קריאה
05 Jul

*ש*

היי, תודה רבה!! -בת 17-

מה ככ לא צנוע בזה שבנות ילכו לצבא?


*ת*

שלום לך! 

לפני שמנסים להבין למה לא צנוע שבנות ילכו לצה"ל, צריך להבין מה זה צה"ל. 

ז"א להכיר את המסגרת מבפנים. 


אז ככה: צהל, הוא צבא העם. רוב העם שמשרת בצבא, הוא חילוני. 

לכן - כל האוירה היא חילונית. 

ומה היא "אוירה חילונית"? 

* היא כוללת דיבור מאוד פתוח וגס. דיבור שכולל בין היתר החפצות. *והוא בשגרה* . בין אם תרצי ובין אם לא. האוזניים שלך ישמעו את זה במגורים, במקלחות, בחד"א, אחרי "ח" שמקללים את המפקד (ואת אמא שלו). 


אלה דברים שהופכים לאט לאט לשגרה. הם שוחקים מבפנים עד שכבר לא יהיה אכפת לך לשמוע (ואולי גם לדבר כך בעצמך)

* יש מתירנות מאוד גדולה. וכמובן קושי מטורף בשמירת נגיעה. 

("שמירת נגיעה? קטן עליי!! אני בסביבה שלא שומרת ואני מצליחה לשמור.") אז לא, לא מדובר על כיף/חיבוק וכו. מדובר על טקסים, על השבעות וכו'. יבואו ללחוץ לך את היד, ואז מה? 


* המפקד שלך צריך להיות "אבא ואמא שלך". 

הוא מחוייב לדאוג לך בכל נושא. שזה כולל את הנושא הרגשי והנפשי. בטירונות יש המון קשיים נפשיים. וגם בלפחות ממחצית התפקידים.

וכן, זה בעייתי. "אל תרבה שיחה..."


* לשים בנים ובנות ביחד בגילאי 18-21, זה לא הדבר הכי חכם לעשות.


בגיל הזה במיוחד ההורמונים משתוללים, ונוצרים מקרים של הפעלת הרגש יותר מהשכל ושיקול הדעת היינו רוצים. במיוחד שמדובר בחברה שהיא לא דתית, ושאין את הגבולות הרגילים והבסיסיים שאנו מאמינים בהם.


כשתתחילי עבודה, אז גם אם תהיי במקום מעורב, אז זה יהיה בגיל יותר רגוע, ומן הסתם תהיי גם נשואה בעזרת ה'. הניסיון של נערה בת 19 רווקה הוא לא הניסיון של בת 23 נשואה.


כל הדברים הנזכרים למעלה, אלה דברים שבסופו של דבר יכולים גם לא להשפיע חיצונית. 

ז"א שאת כן יכולה להשתחרר עם חצאית, וכן יכולה לשמור על 1-3 תפילות ביום. 


*אבל את הנפש זה שוחק!*

ונפש שחוקה, מקשה על הקמת בית יהודי טוב!

לא אומרת שזה לא אפשרי, אבל זה מקשה מאוד.


עכשיו את יכולה להגיד, "רגע! אבל גם בנים נשחקים. גם בנים צריכים להיות במסגרת הזו. גם הם יכולים להישחק!"


נכון! אבל בנים בדר"כ מתגייסים  ביחד. (שזה יותר מקל עליהם.) 

וכי אין לנו ברירה. אנחנו במלחמה קיומית יומיומית ואנחנו לא יכולים להתעלם מזה. 

לכן הם משרתים. אבל הם עושים את זה עם הכנה, ועם ליווי במהלך השירות, וגם רובם חוזרים לעוד כמה שנים בישיבה כדי "לשקם את בנפש". 

כמובן שזהו לא מצב אידיאלי. אבל אנחנו במלחמת מצווה ואין אפשרות אחרת. 


* בנוסף, הנפש שלנו שונה מטבעה משל הבנים. היא תמימה בצורה מדהימה! והיא דורשת שמירה יותר טובה ועמוקה. 



צריך לזכור שצהל זה לא תפקיד אחד! יש המון תפקידים. יש תפקידים יותר בעייתיים, ויש תפקידים פחות בעייתיים. 

אבל ברובם ככולם, את תאלצי להיות במסגרת *חילונית*. 


ומכיוון שהקמת בית יהודי הוא הדבר הכי גדול שאפשר לעשות, יש התנגדות כל כך חזקה ונסיון שמירה מטורף על הבנות. 

כי כמו שכתבתי למעלה, הנפש שלנו יותר עדינה. ויותר מיוחדת. ויותר פגיעה. 

וצריך לדאוג לה!💕


מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את הדברים. וכמובן שאת מוזמנת לפנות בפרטי! אני יותר מאשמח לדבר איתך!!

רחלי צפריר



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.