מה החידוש בעולם
בסוף הכל אותו דבר יש תקופה אחד מצליח אחד לא מצליח
וכן הפוך כולם עובדים כולם בונים בית אולי קצת שונה אבל בסוף הכל מאוד דומה
גם בעבודה מה יש מגניב וחדש
חייב חידוש
ת.
שלום לך:)
אני חייב לציין שהשאלה שלך והתחושה שלך מאוד נוגעות בנו: זו שאלה שאנחנו שואלים את עצמינו מפעם לפעם, ואנחנו מכירים מהעבר שלנו כשהיינו בגילך. אפילו בתנך, קהלת כבר שאל שאלה זו - "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת..."
✨ לפעמים נראה שהפתרון לשאלה הוא איזשהו חידוש מיוחד וחריג.
ובכן, בוא נעשה ניסוי מחשבתי - כדי לראות לאן זה יגיע, בוא ניתן יחד לרעיון הזה להגיע עד לקצה שלו.
✨התחושה היא ש" לו רק היה משהו גדול ושובר שגרה באופן חזק ועוצמתי ומדהים ובלתי יאומן, אז היה טוב לי... הייתי מרגיש משמעות במסלול שאני עושה"...
אבל, הדבר הזה... מה זה יכול להיות?
בוא ניתן לרעיון הזה דרור;
לו רק הייתי מוצא תרופה לסרטן"!
אבל בסוף, זה עדיין קטן ביחס לעולם. החיים של האנשים יישארו אותו דבר, גם אם יהיו כמה שיחיו חיים קצת יותר ארוכים, לא?..
"לו רק הייתי ראש הממשלה ועושה רק טוב!"
אבל אפילו ראש הממשלה הטוב ביותר לא משנה הרבה מדי, ובכלל זה קטן ביחס לעולם כולו...
"לו רק הייתי מושל בעולם כולו!"
אבל עדיין, ביחס לאנשים ולכל היקום, מה כבר אפשר לעשות שישנה את הכל באמת...?
בוא נמשיך לנפח את זה. אתה יודע כבר מה עושים, אני לא צריך להקריא לך את המחשבות בשלב הזה: בכל פעם, תן לרעיון עוד שליטה ועוד ועוד כוח, ותראה איך זה באמת. האם באמת היה כאן חידוש? האם אפשר בכלל? תנפח ותנפח את הרעיון, עוד ועוד ועוד. עד היכן אתה יכול להגיע? תמשוך את זה יותר. האם עכשיו זה מספיק? האם עכשיו זה שווה? תמתח את זה לקצה גבול הידיעה והיכולת הדמיונית שלך. האם אז, אפילו אז, זה באמת באמת שווה משהו?
✨ בתמונה הדמיונית שמצטיירת לי בראש כשאני עוצם את העיניים, הרעיון הזה נראה כמו מפלצת שחורה היוצאת מתוך הבטן ורוצה לבלוע הכל. היא בולעת את כל מה שסביבך, ואז את העולם, והכוכבים והיקום כולו ואז את הכל. הכל נבלע, עד שלא נשאר דבר בכלל. רק היא, בשממה שלה, לבדה.
אז היא יושבת לכמה זמן, מסופקת ורגועה. תן לה לנוח בזמן הזה. בלעת הכל. לא נשאר דבר.
לפעמים אתה מרגיש שזה עדיין לא מספיק, והיא רוצה לבלוע עוד. נסה לחשוב מה עוד תוכל לתת לה. מה שמרגיש נכון, תן לה לבלוע. יכול להיות שתגלה שאתה עוד נשארת מחוץ לתמונה, אולי היא רוצה את הלב שלך. תן לה. יכול להיות שהיא מנסה לפרק משהו לחתיכות, למצוא איזשהו ניצוץ אור בפנים. תן לה. אתה יכול לנסות לחזור על הדימוי כמה פעמים. תן למחשבה דרור.
✨ מה קורה בסוף?
בדרך כלל, אם נותנים לרעיון חופש מוחלט אז מרגישים תחושת שובע מסוימת. לפעמים לא. לפעמים המפלצת בוחרת להקיא הכל והיא הופכת קטנה ורוצה רק את מה שנחוץ לה, או מה שיעסיק אותה. בכל מקרה, אתה מגיע לריוויון בצורך הנפשי הזה, גם אם לא להרבה זמן, אבל זה יכול ללמד אותך הרבה על מה אתה בעצם מחפש.
✨ כי רוב הימים שלנו לא מורכבים מדברים גרנדיוזיים כאלה, אלא פשוט ממה שאנחנו עושים ביום-יום.
✨ גם בחייו של האדם החשוב בתבל, הדברים שהוא יעשה הכי הרבה פעמים אלו הדברים הפשוטים: לישון, לאכול, לנעול נעליים, לצחצח שיניים.
צורת המבט שרוצה לשנות ולחדש הכל מחפשת כוח בלתי מושג, ולעיתים קרובות היא הרסנית בדרך שלה כשהיא מצהירה שהכל חסר תכלית מלבד מה ש באמת ישנה, כשבפועל היא לא יכולה למצוא כלום.
✨ הסיבה לזה היא, כי בכל דבר יש נקודה פנימית של אור, של חידוש ושינוי עצומים יותר מכל העולם כולו, ואם מפספסים אותה אז גם כל היקום לא יספיק לנו, אבל אם נוגעים בה אז אפילו הדבר הקטן ביותר ממלא אותנו.
"לך אכול בשמחה לחמך".
צורת ההסתכלות השונה היא שנותנת חיות פנימית לדבר.
כמו שאמר הרב קוק: "ויבש וכמוש נראה העולם המוגבל והמצומצם שלנו כל זמן שלא ייפתחו לו השערים... שלא יזילו עליו צינורות החיים" (אורות הקודש ב).
✨ תרגיל מעשי טוב לזה, אם תרצה, הוא לנסות להתמקד רק בדבר שאתה עושה בכל רגע. רק בו. תן לו את כל תשומת הלב, ותעשה אותו כמו אומן שמתעסק באומנות הנפלאה ביותר. לא סתם להעביר אותו כדי להגיע למטלה הבאה, בלי רצון אחר. תן לו את הכבוד שלו. "עשה דברים לשם פועלם".
לפעמים אנחנו דוחסים המון דברים ועושים הכל במקביל במחשבה שאם הכל יהיה יחד זה יהיה מעניין ומספק, אבל בפועל - כשלוקחים המון דברים ששווים אפס דוחסים אותם יחד, כל מה שיוצא זה פשוט אפס אחד גדול.
אז,
אפשר להירגע.
תעשה רק דבר אחד בכל פעם, ותן לנקודה הפנימית שלו לזרוח.
מקווים שעזרנו:)
אריאל ואסף