ש.
כידוע, דווקא בגלות גדלה התורה של עם ישראל והשפעתו על ההיבט המוסרי בעולם.
מתן תורה התרחש במדבר סיני בחו"ל, התלמוד שאנו פוסקים לרוב על פיו הוא התלמוד הבבלי. לעניות דעתי חתימת המשנה התבצעה לאחר חורבן הבית השני.
השאלה שלי, האם אין זה ראוי שנקדם את הגאולה? והאם התורה תוקטן בעת הגאולה(המדרשים על חגים שמתבטלים, ספרי נבואות שנגנזים)? האם בעידן של עם ישראל בארצו, העבודה החומרית מתבטאת יותר מאשר הלימוד תורה? כביכול האם התורה המשמעותית צומחת דווקא בגלות?(תלמוד בבלי, משנה תורה לרמב"ם וכו'
ת.
אהלן,
שאלה נפלאה, אם באמת אנחנו רואים שהתורה שבכתב ניתנה מחוץ לארץ ישראל, וכן רוב מוחלט של תורה שבעל-פה התחדש ונכתב בגלות, מה לנו להתפלל ולקוות לגאולה? הרי בארץ ישראל יש עוד עיסוקים 'תפלים' וחומרים בייחס ללימוד תורה!
חז"ל אומרים לנו "כיוון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה". (חגיגה ה, ע"ב)
האמנם? כל התלמוד הבבלי הוא ביטול תורה גדול?! כל הראשונים והאחרונים כולם בגדר ביטול תורה שלא היה כמותו?!
בעקבות תמיהה זו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה זה 'ביטול תורה'?
אדם שלמד תורה וכעת הפסיק, יש בו מימד של ביטול תורה, אך ביטול תורה אמיתי זה לא ביטול הלימוד אלא ביטול התורה עצמה.
אני אסביר.
ה' יתברך נתן לנו את התורה, על כל רבדיה סודותיה והלכותיה, בכדי שנחיה חיים שמנוהלים על פי הרצון העליון.
וברגע שאנו מבטלים את אותם חיים, את חיי התורה אנחנו מבטלים את התורה, ובעצם מבטלים את רצון ה'.
אחד הדברים המרכזיים בתורה שה' יתברך נתן לנו, זה היחס של עם ישראל לארץ ישראל. כל סיפור התורה מסתכם ביצירת עם המגיע לארץ ישראל. גם התורה הניתנת בסיני ניתנת ככלי המכשיר את ישראל לכניסה לארץ.
כל שמירת המצוות מותנת ביחס הגשמי בין ישראל לארצו.
לכן אנחנו מבינים שכיוון שגלו ישראל ממקומם, מארץ ישראל, אין לך ביטול של רצון ה' גדול מזה.
לעתיד לבוא בקרוב, בגאולה השלמה, כשכל האנושות וכל ההויה כולה תתעלה, אנחנו נחייה חיי תורה כפי רצון ה', בארץ ישראל, עם יחס לקרקע ולכל מלאי החיים שה' יתברך נתן לנו כאן, אז ממילא נשמע שמצוות יקראו עצות, ומועדים בטלים, כי אין עניין להציב ציונים וסימנים, (כשם שבגלות מצוות הם רק ציון וסימן לכך שיש חיי תורה שעלינו לקיים בארץ) כולנו נהיה במדרגה אחרת לגמרי, מדרגה שלא זקוקה למישור הפשוט של לימוד, אלא כמו אברהם אבינו ששתי כליותיו היו לו כשני רבנים כך נהיה אנחנו, ו'מוסר הכליות' שלנו יהיה זהה עם המוסר האלוקי.
(במישור הפרטי אפשר גם לראות את זה באדם שהגיע לפרקו ולא התחתן. חז"ל אומרים לנו "שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה וכ'ו.."
אדם שלא התחתן לא יכול להיות תלמיד חכם?
בוודאי שיכול להיות, אך התורה מכוונת אותנו לחיים זוגיים, חיי משפחה, זהו רצון ה' וכשאנו שרויים במקום שלא שם רצונו יש בכך ביטול חיי תורה.)
בתפילה גדולה לגאולה קרובה, לקיום תורה וחיי תורה מלאים! אמן.
יהודה