שלום:) יש משפט כזה ש''כוח דהיתרא עדיף", אז למה יש רבנים שמחמירים? ולמה לא לעשות תמיד כמו הדעה הכי מקילה?
שלום לך!✨ טוב שאת שואלת, כי האימרה הזו מובנת היום לפעמים בצורה לא נכונה, ועכשיו יש לנו הזדמנות לעשות קצת סדר😉.
המשפט "כוח דהיתרא עדיף" מופיע בתלמוד במספר מקומות (עירובין עב: חולין נח. נדה נט:), ומשמעותו אינה שעדיף לפסוק לקולא, אלא שבפסק של היתר ישנו חידוש גדול יותר מאשר בפסק שמחמיר. כאשר המשנה מציגה מחלוקת בין שני חכמים, הנוגעת לכמה מקרים - היא העדיפה להתייחס למקרה החמור, כדי לחדש שאפילו בו מיקל החכם שמיקל, מאשר להתייחס למקרה הקל ולחדש שאפילו בו מחמיר החכם שמחמיר.
ולמה? כי יותר חשוב למשנה ללמד את הקולא מאשר את החומרה, מכיוון שהקולא היא וודאית – שהרי אי אפשר להקל אם לא בטוחים בכך. אבל החומרה היא לא ודאית – ייתכן שהחכם שהחמיר אינו בטוח בכך, והוא מחמיר מפני הספק.
אם כן, משפט זה אינו נוגע לצורת פסיקת ההלכה אלא לצורת ניסוח ההלכה. לא איך לפסוק, אלא מה חשוב יותר לפרסם. אמנם המשפט הזה מצוטט לפעמים בדברי הפוסקים בשילוב נימוקים להקל, אך אין זו אלא לשון מושאלת בלבד לתפארת המליצה, ואין בכך הסתמכות כלשהיא על כלל זה שכאמור אינו נוגע לעניין.
ובהקשר זה, אוסיף אמירה כללית: מטרת האדם בחקירת ההלכה - הן כפוסק והן כאדם פרטי - אינה למצוא את הקולא אלא למצוא את האמת, את רצון ה' מאיתנו, ואחת היא לנו אם התוצאה תהיה קולא או חומרא. מטרתנו כאן אינה "לחיות, בכפוף לתורה", אלא "לחיות את התורה"; אנחנו לא מחפשים לקבל 'פטורים', אלא לחיות כפי שהתורה מורה לנו. גם הפסקים המחמירים וההגבלות הן לטובתנו, לעצב את חיינו כפי שהם צריכים להיראות.
רב לא יכול להקל רק כי מתחשק לו; מטרת הפוסק היא להגיע לאמת, ואם מסקנתו תהיה שאסור – הוא יפסוק שאסור. הרב אינו יוצר את ההלכה, אלא חושף ומגלה אותה, כפי שהיא באמת על פי הבנתו.
על פי כל זה גם מובן שאין טעם לנהוג בכל דבר לפי מי שמיקל; אנחנו לא מחפשים קולות ולא מחפשים לסמן וי, אלא לקיים את רצון ה' כפי שהוא. חז''ל הורו ''עשה לך רב'', ובהתאם לכך יש לנהוג באופן עקבי כרב אחד בין בפסקיו המקלים ובין באלו המחמירים, וכמובן מי שירצה להחמיר גם מעבר לכך תבוא עליו ברכה.
עלי והצליחי🌱, שלמה