ש. היי, מחר אני ניגשת לבגרות בתנ"ך. חלק מהחומר זה הפרקים במלכים ב' שמספרים על גלות ישראל, וחלק זה הבטחות ה' לאברהם על נצחיות עם ישראל. התחלתי לחשוב על זה, נכון שאלוקים הבטיח לאברהם שנישאר העם הנבחר כל הזמן, אבל בספר מלכים כל מה שבני ישראל עושים זה לחטוא, ובכוונה- "ויעשו דברים רעים להכעיס את ה'". למה אלוקים לא עזב אותנו פשוט והלך לעם אחר שיקשיב לו יותר ויהיה יותר אסיר תודה?
ת.
שלום לך!
אפשר לחלק בין שני סוגים של קשרים הדדים בין אנשים - חוזה וברית.
חוזה הוא הסכם בו שני הצדדים מרוויחים משיתוף פעולה טכני כלשהו. קיום החוזה תלוי רק בתועלת, ולכן כאשר לאחד הצדדים נגמרת התועלת - החוזה מבוטל. כך למשל הסכמים עסקיים, הסכמים פוליטיים, ועוד.
ברית היא התחייבות הדדית מוחלטת בין שני צדדים, ללא קשר לתועלת והפסד. זהו לא קשר תכני אלא מהותי - נשארים ביחד באש ובמים, לא משנה מה. דוגמה לזה היא קשר בין הורים לילדים, קשר בין בני זוג, ועוד.
הקב"ה כרת איתנו ברית, לא חוזה עם תנאים. זאת אומרת שעם ישראל והקב"ה נשארים יחד, לא משנה מה יהיה ואיך נתנהג. כמו שאבא לא עוזב את בניו אם הם מכעיסים אותו.
לכן הקב"ה לא עוזב את העם - הברית ביננו היא מציאות שלא תוכל להשתנות לעולם.
"וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃"
עדיין נשאלת השאלה: אם ככה, למה הקב"ה לא בחר מלכתחילה בעם שיקשיב לו יותר?
יש מימרא מעניינת במסכת ביצה דף כה ע"ב: "תנא משמיה דרבי מאיר: מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין." בעם ישראל יש עזות, כוח חיים מאוד גדול. כל מה שהם עושים - עושים עד הסוף. לכן, אם הם יקיימו את התורה - הם יתרוממו וירימו את כל העולם איתם. ואם לא יקיימו - יגיעו למקומות הכי נמוכים.
יוצא מכאן שהקב"ה בחר דווקא בנו על דעת זה שאם נקיים את דברו זה יהיה בכוח גדול, ואם נכעיס אותו נעשה זאת בכוח גדול - הרי אנחנו עזים שבאומות.
חשוב להוסיף שכל המציאות של עם ישראל תכליתה הברית עם הקב"ה. זה ממש חוק במציאות. בשביל זה נוצרנו.
מקווה שעניתי,
יוני. 😊