ש.
אהלן, אשריכם על המענה! אשמח לעזרה. אז מחר אני בת 18. אמאל'ה. ואני ממש מפחדת. זה גיל כל כך מלחיץ. פתאום אני אחראית להכל תמיד. עזבו את זה שהשנה האחרונה שלי הייתה ניסיון אחד גדול מהקב"ה, אני מפחדת לחשוב מה הוא יביא עלי השנה. כמות האחראיות.. אני כבר לא ילדה כבר לא יכולה לעשות שטויות ולא בא לי להתבגר. אני כל כך אתגעגע לאולפנה, היום אני אומרת את זה.. כבר לא אהיה מוקפת חברות, כבר לא אהיה כל כך קטנה ויותר מזה- אני מתקרבת לחתונה יותר מתמיד. אמאלה! אשמח לעזרה במה שכתבתי למעלה וכן בכמה טיפים ורעיונות איך לחגוג את גיל 18 אישית ורוחנית ולא רק דרך המסיבה.. תודה❤️
ת.
היי מותק!!
דבר ראשון, את נשמעת פשוט מהממת. ואני רוצה להגיד לך שאת מזכירה לי אותי, בשמינית...
ההבנה המחלחלת שאני מתבגרת, מסיימת את האולפנא, נפרדת (לא באמת, אלא מהמסגרת הנוכחית) מהחברות הטובות שעטפו אותי במשך ארבע שנים, החממה הטובה והמגינה של האולפנא, סוג של נעורים שעולים קומה עכשיו, ההבנה הזאת הייתה קשה, ויש בזה משהו מפחיד.
זה מובן! ההרגשה שלך לגמרי הגיונית💕
לגבי היציאה מהאולפנא אני מציעה לך לחשוב על כל הדברים שיעזרו לך לעכל את החוויה המדהימה של ארבע שנות האולפנא, ולעבד את רעיון העזיבה בדרך שמתאימה לך-לדבר על זה הרבה ולהכיל את זה,לבטא את זה דרך תחביב שיש לך, לבכות על זה (זה משחרר וזה חשוב..!לא לפחד מזה) ובכל דרך שתעזור לך ותגרום לך להכיל את זה 👐
דבר שני, את צודקת, ב"ה אנחנו גדלים עם הזמן, - שזה דבר מדהים כשלעצמו, איך שהגוף גדל עם הזמן וכל התאים והאיברים שלנו מתפתחים בסנכרון!
יחד עם הגוף שגדל, הנפש שלנו מתפתחת, אנחנו מתבגרים, ומגלים את עצמנו עוד ועוד,
וככל שאנחנו גדלים ומתבגרים, גם האחריות שלנו גדלה.
אז קודם כל, את צריכה לזכור ש-לאט לך.
לנשום עמוק.
החתונה ככל הנראה לא תהיה מחר, אלא בע"ה כשתרגישי מוכנה לכך-יחד עם עבודה על זה, בעוד שנתיים +-, אז להשתדל להנות מהשנים שעכשיו!
אני מבינה את ההסתכלות שלך, ואני רוצה לתת לך דרך נוספת להסתכל על זה -
כמו שאמרת, ככל שאת גדלה ומתבגרת, את כביכול משאירה את הילדותיות מאחורה, ולא יכולה לעשות שטויות.
ומצד שני, את גדלה, ויחולו בך שינויים נפשיים,יהיו דברים שיתאימו לך פחות, ואולי לא תמצאי את העניין במה שעכשיו נראה לך סוף העולם בלעדיו..אנחנו דינאמיים ומשתנים ומשתפרים כל הזמן, וצריך ללמוד להכיל את השינויים שקורים בנו ולקבל אותם באהבה!
הקב"ה מכוון אותך ושולח לך את מה שמדויק לך.
וב"ה זכית להגיע לגיל הכיפי הזה! גיל 18!
תקחי אותו בכיף ובשמחה! את גדלה ומתבגרת, ההתייחסות אליך היא שונה,כאל אדם בוגר שמבין עניין(וזה לא סותר את השמחה והדברים הכיפים שאפשר לעשות)
לפעמים זה מלחיץ, ואת אומרת, אני רק ילדה, תעזבו אותי, אבל מצד שני, אנחנו גדלים ואנחנו ב"ה מתבגרים בהתאם, וזה קורה באופן טבעי..✨
לגבי טיפים,
אני מציעה לך קודם כל, להחליט שאת לוקחת דברים בנחת, לזכור להכיל את עצמך בכל שלב, את קצב ההתבגרות, את הרצונות שלך, לתת להכל מקום, ולתעל את הכוחות והרצונות שלך למקום שבו את רוצה להיות!
וטיפ שני-לחשוב איפה את רוצה להיות, זו יכולה להיות מטרה רחוקה-יום יבוא ואהיה מורה, הייטיקיסטית וכו..
וזו יכולה להיות מטרה קרובה יותר שתגרום לך להרגיש טוב - מה אעשה בשירות, טיול מיוחד שאני רוצה לעשות (וגם לפעמים אפשר כשמרגישים שמתבגרים מדי, לעשות סתם דברים שמשמחים אותי ועוזרים להרגשה שלי) וכו..
ובכללי, לחשוב על סוג האדם שהייתי רוצה להיות, המידות שעליהן אני צריכה לעבוד, איפה אני רוצה להיות מבחינה נפשית ורוחנית, ולהתקדם לשם לאט לאט.
תזכרי כמה זה גיל כיף!
ה-זמן לחגוג😉
זה לא שאת בת 18 ובום צריכה להשתלב בכביש מהיר, להיכנס למסלול שאת לא מכירה ועל מהירות גבוהה,
לא.
בנחת, את לאט לאט תגלי עוד ועוד במה את טובה, מה את רוצה לעשות בכל שלב בחיים,ובקצב שלך (שכמו שאמרנו, יש התקדמות טבעית..ובע"ה תואם לקצב הכביכול מתבקש)
ותזכרי כמה הקב"ה איתך בכל צעד! 💕
בהצלחה!
הדס