ש.
היי:) מדינת ישראל היום היא כביכול יסוד כיסא ה' בעולם, אבל הדרך שבה היא הושגה הייתה אגרסיבית ואלימה! ראשית, הפרנו את אחת השבועות שלא נפרוץ את החומה ולקחנו את הארץ בכוח, ושנית, גרשנו אנשים מהבתים שלהם וכבשנו להם את הארץ בעל כרחם. איך מפגן כזה של אלימות יכול להיות יסוד כיסא השם בעולם?
ת. וואו, כל הכבוד על השאלה האמיצה!
האם הפרנו את השבועה?
אז ככה, לגבי איסור שלושת השבועות - תשובה מורחבת עם מקורות ניתן למצוא בספר 'הגיע זמן גאולתכם' של הרב מאור כהן, אך אנסה לתמצת כאן את דבריו. קודם כל ישנם ראשונים רבים שככל הנראה לא פוסקים להלכה את דין 'שלושת השבועות' (רשב"א, ריטב"א, רמב"ן, ר"ן, רמב"ם ועוד). גם לשיטת הראשונים שכן פוסקים את זה להלכה צריכים לברר היטב מהי בדיוק השבועה. רש"י במקום כותב: "שלא יעלו בחומה - יחד ביד חזקה". המונח 'יד חזקה' מבטא התנגדות ועוצמה. ניתן להבין כי רק כאשר יש התנגדות חזקה של האומות לעליית עמ"י לארץ, שבעקבותיה עמ"י נאלץ להשתמש ב'יד חזקה' - רק אז תחול השבועה. מנגד, במידה והאומות מסכימות לעמ"י לעלות לארץ - השבועה אינה חלה. כידוע, הצהרת בלפור בשנת 1917, ועצרת האו"ם בשנת 1947 נתנו יחד אישור מאומות העולם להקים בארץ ישראל את מדינת ישראל. אם כן, קיבלנו אישור מאומות העולם ולכן השבועה לא הופרה. עד כאן תשובה לשאלה הראשונה.
מפגן אלימות במלחמות ישראל?
נכון שהיו מקרים חריגים בהם התנהגנו בברוטליות, אך המקרים האלו יוצאי דופן, ובמרבית המקרים מבצעי המקרים הללו באו על ענשם. המקרים הללו כלל לא מייצגים לא את עמנו, לא את תורתנו, ובטח שלא ראויים לארצינו. לגבי המקרים האחרים - חשוב לומר שרוב רובן של הסיטואציות בהן צה"ל גירש בכוח תושבי כפרים ערביים במהלך מלחמות ישראל היו כשהכפרים היו עוינים אלינו בצורה חריגה והיוו סכנה ממשית לביטחון האזור ולשלמות הארץ, ורק על ידי כיבוש הכפר וגירוש התושבים ניתן היה להביא ביטחון לאזור. קח/י לדוגמא את הכפר *ליפתא* ותקרא/י עליו בויקיפדיה. אחר כך נסה/י לדמיין איך היו נראים החיים כיום על יד התחנה המרכזית בירושלים אם לא היינו מגרשים את תושבי הכפר.
אין עם כובש בארצו!
זהו נושא שניתן לכתוב עליו תשובה שלמה, אך אגיד בקצרה שאם נניח היית מגיע/ה לישראל לפני 300 שנה היית מוצא/ת פה דבר אחד - כלום. רוב רובם של הערבים בארץ מקורן מחמולות ערביות ש'יובאו' לישראל מהמדינות השכנות על מנת להפריח קצת את השממה. כך יוצא שלרוב הערבים המכונים 'פלסטינים' *אין שום קשר לארץ ישראל*. לעומת זאת לעם היהודי יש קשר עתיק יומין עם מולדתו. קשר שיסודו עוד בהבטחה הא-להית לאברהם אבינו - "כי לך אתננה ולזרעך עד עולם".
חוץ מזה, אני מזכיר לך שלאורך כל התקופה של טרום הקמת המדינה תמיד ניסינו להושיט לערביי ישראל יד לשלום כדי שנוכל לחיות כאן יחד. אבל המענה שקיבלנו מהם היה 'פרעות תרפ"ט', 'פרעות תרצ"ו-תרצ"ט', ופיגועים רבים בהם נרצחו מאות או אלפי יהודים (עד הקמת המדינה).
גם ב-ה' באייר תש"ח - בן גוריון עמד על דוכן הנואמים בתל אביב בהקמת המדינה והכריז בקול ברור: "אנו קוראים, גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה.....". אך גם אז הערבים תושבי מדינת ישראל הצעירה החליטו להילחם בנו במקום לכרות ברית.
ההפסד כולו שלהם.
אנחנו לא אוהבים מלחמות. ממש לא. אנחנו שואפים למציאות שלמה, שלווה ומתוקנת. אבל לפעמים אין לנו כל ברירה אחרת.
שנזכה בעז"ה לראות בקיומה של הנבואה: "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"
יאיר