ש.
אני מרגישה שאני מתרחקת מהדת, הרצונות שלי והדת פשוט לא מתחברים, ומעבר לזה הרצונות שלי והדת פשוט סותרים זה את זה. אני מרגישה שהדת פשוט לא מתאימה לי לפעמים, וקשה לי עם זה מאוד.
מרגיש לי שאני פשוט נמצאת במקום שהוא לא נכון בשבילי אבל לפי הסביבה שלי זה לא נכון. והתורה היא האמת וכל מה שסותר אותה הוא שקר, אני רוצה לאמין בזה אבל איך אפשר להתכווח עם הרגשות פנימיות? אשמח לעצות אני ממש אבודה, תודה רבה!
ת.
אני שמח ממש שהרגשת בנח להציף את התחושות שלך במסגרת הזו! נראה לי אלה תחושות שממש קשה לחיות איתן לאורך זמן... במיוחד כשמרגישים שלא מדובר סתם בתחושה חולפת אלא בחוויה קבועה שנוגעת במקומות אמיתיים בלב.
קריאת השאלה מעלה הרגשה שיש פה תערובת של תחושות, ואנסה ברשותך לנסות להתייחס בעיקר לנקודה הראשונה, של הסתירה בין הרצונות האישיים לבין הדת.
עוד לפני כן אציין שלמיעוט הבנתי שהמצב הזה של ה'סתירה' שאת נמצאת בו אינו חיובי. אדם לא יכול לחיות כל חייו במסגרת שהוא מרגיש שמתנגשת במקומות העמוקים בנפש שלו, ומן הסתם שהתנגשות כזו תיצור אדם כבוי או לחילופין עזיבה של המסגרת...
קשה קצת להתייחס לסתירה הזו שאת מתארת, כי באמת אין לי מושג מה הרצונות שלך. את רוצה לאכול צ'יזבורגר? את רוצה להיות מסוגלת לנחם את חבר שלך עם יד על הכתף כשקשה לו (תיאורטית, אין לי מושג אם באמת יש לך חבר וכו'...)? את מאמינה שכל בני האדם שווים, ומרגישה שהיהדות לא מאפשרת אמונה זו?
אנסה ברשותך להתייחס בתשובה עכשיו לשני מישורים של קושי, ואני מקווה שהיא תעזור לפחות מעט לפתוח את הראש לכיווני חשיבה חדשים...
כפי שרמזתי בדוגמאות לעיל, יש באדם רצונות בדרגות שונים. יש רצונות מיידיים, שאדם רוצה אותם גם אם הוא יודע בראש שהם לא עושים לא טוב (אולי אפילו אפשר לקרוא להם 'תאוות'..) - כמו הרצון לישון עד מאוחר, או לעשות שנ''צ בשבת בצהריים למרות שאחר כך קשה להירדם בלילה במוצש..
בתורה אכן יש דרישה רבה מהאדם להתמודד עם הרצונות המיידיים שלו, ונראה לי שהעצה הכי טובה לזה היא לנסות 'לדחות את ההחלטה'. כולנו נתקלים בסיטואציה - שבת בצהריים, ופתאום נזכרים בגלידה חלבית או בשוקולד טוב, ומתבאסים שאי אפשר לאכול... אנחנו מבינים שזה לא מעשה טוב (בהנחה שבאמת עברנו כל מיני תהליכים של הבנת החשיבות הכללית של המצוות.. בעז''ה אנסה להתייחס לזה בהמשך), אבל ממש רוצים.. נדמה שהפתרון לזה, שניתן באמת על ידי גדולים רבים במשך הדורות, הוא לנסות לדחות את ההחלטה - לא להגיד לעצמך 'אני לא אוכל את השוקולד', אלא 'אחכה קצת עם זה' ולנסות להעסיק את עצמך בדברים אחרים. הרבה פעמים יש רגעים בהם המאבק הפנימי קשה, ועדיף לנסות להתחמק מהם ולא להילחם בהם.
יש גם סוג שני של רצונות, שהם מצד אחד לאו דווקא דחפים פתאומיים (כמו הראשון) אבל מצד שני גם לא מקבלים אישוש על ידי השכל (כמו השלישי) - כמו רצון לחבק חבר במשבר, או לפעמים תחושת חנק כללית מהלכות כשרות או שבת מסוימות...
קשיים אלה אינם פתאומיים ומיידיים, ונראה לי שגם ההתמודדות איתם לוקחת זמן.
קשה לדעת, אבל נראה לי שבדרך כלל קשיים כאלה נובעים מקשיים שונים באמונה. הרצונות הללו טבעיים והגיוניים, אך אם היה לך מול העיניים ערך שחשוב לך, יכולת להתמודד איתו. נראה לי שכדאי במקרה כזה אולי לנסות להעמיק יותר באמונה, בקשר שלי עם הקב''ה. מה הקב''ה? מה התורה? מה ההלכה? מה פשר הקשר שלי ליהדות? למה אני מאמין, למה אני מקיים מצוות?
נראה לי שאם תצליחי לענות אפילו על חלק מהשאלות האלה, יקל עלייך...
אשמח עכשיו להתייחס לסוג השלישי - הרצונות שאני מאמין שהם באמת נכונים, הרצונות שאני לא מוכן לקבל שהם לא נכונים.
נדמה שבפרטים ובפרקטיקה יש הבדלים רבים בין אנשים שונים, אבל בסוף הכל מתנקז לאיזושהי שאיפה כללית לצדק וליושר. כפי שאומר הארי פוטר בספר "הארי פוטר והשיטה הרציונלית" (ספר של מישהו אחר שנכתב על בסיס העולם של הארי פוטר האמיתי) - 'אף אחד אינו המרושע בסיפור שהוא מספר לעצמו'. בכל ספר מורכב שמוצגים בו נקודות מבט של אנשים שונים הסופר צריך להתמודד ולהסביר - מה חושב לעצמו הרשע? הרי ברור שאין לו תשוקה מהותית לסבל של אחרים, אז למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג??
וגם אם סופרים מסוימים מנסים לפעמים להציג דמות כלשהי כתכלית הרוע, מן הסתם את לא שם...
באמת בהנחה שהשאיפה הבסיסית שלך היא לטוב ולצדק, לאור ולאושר של העולם, נדמה לי שלא יכולה להיות סתירה בין הרצונות האישיים שלך למגמות של היהדות. כל מטרתה של היהדות לחתור לצדק וליושר, לאהבת חינם ולמוסר, להרבות טוב בעולם. "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", וכמה שאדם יותר דבק בקב"ה כך הוא יותר מרבה טוב ושלום...
במצוות רבות אפשר לראות את המגמה הזו - מצוות השבת כמאפשרת לאדם הפסקה והתבוננות של יום בשבוע על החוויות שעבר בשבוע החולף, שלא יהיה מצב שאדם חי את חייו במרדף מתמיד בלי לעצור. מצוות שבינו לבינה שמטרת כולן (או לפחות רובן המוחלט, לא רוצה להתחייב לכולן...) לאפשר לחברה לכונן מערכות יחסים בריאות ונכונות עם דגשים במישורים הנכונים. מצוות התפילה וקריאת שמע וברכות ועוד שמטרתן לעזור לאדם לחוש את הקב"ה בצורה נוכחת יותר בחייו... וכן הלאה על זה הדרך. גם אם המחויבות שלנו להלכה לא נובעת מהטוב שהיא מביאה לעולם, אין ספק שטוב זה הינו פן משמעותי בעבודת ה' שלנו.
המגמה הכללית של התורה היא להיטיב עם הבריות, מבחינה אישית ומבחינה בין-אישית כפי שמדגישים הוגי דעות רבים בישראל (מוזמנת למשל להסתכל בהקדמה של הרמח"ל לספרו דרך השם שאפשר למצוא באינטרנט, ועוד רבים), וקשה לי להאמין שהרצונות שלך נמצאים בסתירה לזה.
אמנם מן הסתם בשלב הזה את שואלת, ובצדק - סבבה, אז היהדות שואפת להיטיב עם כל העולם, באופן אישי ובאופן כללי. איך זה קשור לזה שאסור לי להתכתב עם חברות בטלפון בשבת? לאיסור לגעת בחבר שלי? לאיסור לשיר בפני גברים? לאפליה שיש ביהדות בין יהודים לגויים?
אני רוצה ברשותך להתייחס פה לנקודה עקרונית, שבמובן מסוים מתעלמת מהשאלות הספציפיות שהעליתי עכשיו. שמעתי פעם מהרב יובל שרלו (ראש ישיבה בתל אביב) רעיון, שהוא אמנם אמר אותו בהקשר של לימוד תנ"ך וגמרא, אבל בעצם הוא נכון בעוד הקשרים רבים בחיים.
הרב שרלו דיבר על זה שפעמים רבות בלימוד תנ"ך, לצורך העניין, מחפשים קשר בין דברים - למשל, מה הקשר בין כל המצוות בפרשת קדושים. יש בפרשה מלא מצוות שבכלל לא ברור מה הקשר ביניהם, ופרשנים רבים ניסו להציע כל מיני קשרים, ומצד שני פרשנים רבים היקשו על הסברים שאחרים הציעו... הרב שרלו ציין שתמיד צריך לבחון מה המשקל בין הראיות לקושיות - כלומר, נניח שהצלחתי למצוא הסבר טוב שמקשר בצורה משכנעת בין כל המצוות חוץ מאחת. בגלל המצווה האחת הזו אזרוק את כל ההסבר? כנראה שלא... אבל אם ההסבר מחבר רק עשרים מצוות, ויש עוד שלושים ואחת שלא מסתדרות, כנראה שההסבר לא כל כך משכנע...
מקווה שהדוגמא לא הייתה ארוכה מדי, אבל נראה לי שהיא חשובה מכיוון שהיא עוזרת להבין את העיקרון גם במקומות רבים - נניח שבאמת יש מצווה או שתיים שממש לא מובנות לך. מה זה לא מובנות לך, את מרגישה שהן בכלל לא מסתדרות עם כל התפיסה האמונית שלך. האם בשביל דבר כזה שווה להפיל את כל האמונה? מצד שני, אם באמת את מרגישה שיש מלא מצוות במלא תחומים שלא מסתדרות לך, את אכן בבעיה.
בעצם כל מה שאני מנסה לומר בפסקאות האחרונות זה - צריך לברר דברים רבים, גם בהשקפות שלך וגם באיך שאת תופסת את ההשקפה היהודית, אבל לא נכון ליפול מהכסא מכל קושיא. תמיד בכל דבר יהיו יוצאי דופן, חריגים, וצריך לדעת לתת להם את המשקל הנכון. אם יש קשר טוב שמספק והולך טוב, לא כדאי לזרוק אותו רק בגלל פגם קטן... (כמובן בהנחה שהפגם רק קטן).
חשוב להדגיש שמה שאני מנסה לטעון לא מוביל לחוסר בירור. הבירור צריך להיעשות כל הזמן (ותכל'ס, מתי זמן נכון יותר מאשר כשאת תיכוניסטית ועוד יכולה לבחור אחרת 😉), ובאמת יותר מאשמח לנסות לעזור לך עם שאלות ספציפיות אם יש לך משהו מסוים... (פשוט תתייחסי בשאלה לתשובה הזו). חשוב לברר, לשאול שאלות, ולא להסתפק בתשובות לא משכנעות - דרכן של תשובות כאלה שהן רק דוחות את ההצפה של השאלות בכמה שנים...
ולסיום, אני רוצה להעיר נקודה נוספת, שלא קשורה ישירות לְמה שאמרתי עד עכשיו אבל היא מרגישה לי חשובה.
בהנחה שבאמת את שואפת לתיקון עולם, ומטריד אותך אם היהדות אכן מכוונת לשם, הדרך הקלאסית לבדוק את זה היא על ידי בדיקה של המצוות - האם מצווה א' מקדמת לשם, והאם מצווה ב'.
אבל יש דרך נוספת, שנראה לי לא פחות טובה ואולי אפילו יותר טובה, והיא מבחן התוצאה - איך נראה מישהו שחי על פי התורה? איך נראית חֵבְרה שחיה על פי התורה? פעמים רבות קשה מאוד לנתח ולהבין אם מצווה מסוימת מיטיבה עם העולם או האם דרך החיים הזו מיטיבה עם העולם, אבל אפשר לבחון את התוצאה. האם חֵבְרה דתית, עובדת ה', מאושרת יותר? האם באופן כללי אנשים דתיים מובילים חיים מאושרים יותר? האם חֵבְרה דתית היא מוסרית יותר? האם אנשים דתיים מוסריים יותר?
כדאי לך לנסות להתבונן בזה מעט בחברה שלך, אבל דעי שמבחינה עולמית נעשו על זה מחקרים רבים. הרב יונתן זקס מתייחס לזה בספרים רבים שלו (למשל: השותפות הגדולה, לרפא עולם שבור), והוא מביא מחקרים רבים שמראים שבשורה התחתונה, בפועל, חיים דתיים משפיעים על האדם. גם על האחריות המוסרית שלו כלפי החֵבְרה, וגם על האושר האישי שהוא חש בחיים.
אז גם אם את לא מצליחה להבין איך מצוות מסוימות מובילות לטוב, כדאי לזכור שבסוף הן מובילות לשם. וגם אם את מרגישה שלא יכול להיות שהקב"ה נתן את התורה כי היא כל כך לא מוסרית, כדאי לזכור שבסוף אנשים שחיים על פי התורה הם המוסריים ביותר (מבחינה מחקרית 🤷🏻♂️).
מצטער על האריכות, אנסה לתמצת בכמה משפטים את כל התשובה -
אני מניח שהרצונות שאת מתארת הם לא רק רצונות מיידיים ושטחיים (אם כן, שלחי שוב שאלה ואנסה להתייחס גם לזה 🤭) אלא רצונות יותר עמוקים, שאת מרגישה שהתורה לא מקדמת את העולם, בלשון המעטה. לזה התייחסתי ואמרתי שההפך הוא הנכון, וההבנה של כל לומדי התורה בכל הדורות הייתה שזו אחת ממטרותיה העיקריות של התורה, לקדם את העולם ולהיטיב עמו.
אמנם לפעמים קשה לראות את זה במצוות מסוימות, ולגבי זה הצעתי שתי נקודות מבט חדשות (מעבר לצורך כמובן לברר עוד ועוד את הדברים שאינם מובנים) - קודם כל להתבונן על המכלול ולא רק על פרט מסוים, ודבר שני להתבונן על התוצאה ולא רק על המתכון.
מקווה מאוד שעזרתי לך, ברב או במעט, וכמובן אשמח מאוד אם תרצי להתייחס בשאלה נוספת לחלק זה או אחר מהתשובה.
בהצלחה!
ישי