ש. היי, אני שביעיסטית ולפני כמה ימים קיבלתי צו גיוס. אני נחשבת חכמה ואני מחוננת, עשיתי חמש יחידות פיסיקה וחמש יחידות מחשבים ואני מזומנת למיונים של יחידת 8200. אני מאוד רוצה ללכת לשם, גם מבחינת התפתחות אישית, תרומה למדינה (עם כל הכבוד, חיילים וחיילות ב 8200 תורמים יותר מאיזה בת שירות מסכנה שגוזרת בריסטולים, עם כל ההערכה שבדבר). גם אחרי השחרור זה מאוד יעזור לי בעתיד, וממש לא מתאים לי ללכת לשירות לאומי ולעבוד עם ילדים, קשישים וכו'. ואני מרגישה שאני לא אממש את עצמי ואת היכולות שלי בדרך הזאת, והיחידה גם עם הרבה נשים. אני מבינה רבנים שלא חושבים שבנות צריכות ללכת לקרבי, אבל למודיעין באמת שאני לא מבינה. העולם התקדם ונשים לא פחות חכמות מגברים. אפשר להתקלקל בכל מקום, ולשמור אותנו הבנות הדתיות במקום סגור זה פוגע בנו וגם בצבא. בקיצור - למה לא ללכת לצבא? זו יחידה נשית, הרבה יותר תרומה למדינה ומימוש עצמי. תודה מראש!!!
קשה לי עם היחס של אבא שלי לאחים שלי. יש לי שני אחים קטנים, להכי קטן הוא מתייחס לרוב בהבנה כי הוא צריך את זה בניגוד לשני שהוא יותר מסגרתי ויותר למדן אז מה שהוא עושה זה להיות איתו קשוח ברמות. גם זה לא נעים לראות כל הזמן את ההתנקלות הזאת וגם אני פוחדת שזה יגרום לאח שלי פחות לרצות ללמוד ולרצות לפרוץ גבולות כי כמה שהוא לומד ומקשיב עוד יותר סוגרים אותו.. שלא ישמע אני מעריצה את אבא שלי והוא אדם מדהים, אבל קשה לי לראות את אח שלי ככה..
יש המון מסורות מנהגים ובעיקר הלכות שאינם נוגעים ומותאמים לימינו כלל, ובכל זאת-אנחנו מקיימים אותם, מקפידים ואף מחמירים בהם. למה תורת הנצח לא מותאמת לימינו? ואם נדרש סנהדרין וקהילת חכמים כדי לשנות דברים וכו', למה אין קול קורא לשינוי?
היי, התחילו לדבר איתנו על שירות ובחירת מקום שהוא מתאים לכל אחת ולרמה הדתית שלה וכו'.כל החיים שלי רציתי קצת לראות עולם ולראות מהן ההשקפות של אנשים אחרים, לא רק מה שלימדו אותי מאז שנולדתי ולמצוא את המקום שלי בתוך כל הבלאגן הזה. אני לא בטוחה במאה אחוז עד כמה דווקא הדרך של הורים שלי והסביבה שלי היא הנכונה לי ואני רוצה לגלות בעצמי. אני נשמעת באמת נערה בסיכון או משו כזה אבל זה לא בקטע כזה. עד עכשיו לא נתנו לי בחירה בשום דבר ואני רוצה להחליט בעצמי את ההחלטה הזו כי היא תשפיע עליי ולא על האחרים. לכן אני שואלת- אם המורות אומרות שממקום שירות כזה או אחר תמיד יוצאות בנות שיורדות ברמה התורנית שלהן וכו', האם זה דבר בהכרח רע, אם הן חושבות ומאמינות שזו הדרך הנכונה להן? באיזה קטע אנשים אחרים באים ומעירים להם ואומרים להם 'לא הדרך שלך לא נכונה', 'את צריכה לעשות ככה וככה לשארית ימי חייך'? זה לא עניינם, במיוחד כשהבת בעצמה בחרה מתוך שיקול דעת בריא מה היא רוצה. אז אני רוצה לשאול שתי שאלות:1) האם זה לגיטימי ללכת למקום שהוא לא בהכרח ברמה התורנית שהסביבה מצפה ממני ללכת אליה, כשאני יודעת מראש שהדרך שלי לא תהיה כמו של הסביבה?2) למה אנשים מרגישים מחויבות להראות לאנשים מה הדרך הנכונה כשהדרך הזאת לא מוכחת בשום צורה וזה תלוי באדם עצמו?3) איך אפשר לברר מה הכיוון שרוצים בחיים בצורה בריאה? תודה רבה!
לאחרונה השתנתה לי הסביבה החברתית שלי וה"מעמד החברתי" מאוד עלה, אני די נבוך מכל הסיפור כי לא עשיתי שום דבר מיוחד ואני זוכה להרבה יחס... כמובן אני משתדל כמה שאפשר לעשות עם הכוח הזה הכי הרבה טוב שאני יכול - לעזור לאחרים ולתת מעצמי לאיחוד וגיבוש הקבוצה. בעקבות כך יש עניין שמטריד אותי, ישנם כמה חברים שממש מתקרבים אליי בצורה מאולצת וממש נדבקים (חנפנים?). ואני מאוד מוחמא מהעניין הבעיה שזה הרבה פעמים מעיק עליי ואני ממש לא רוצה בחברתם ואני לא יכול פשוט לומר להם את זה בפנים כי אני יודע שהם ממש יעלבו, בנוסף היו לי נסיונות לשים גבולות ולהרחיק אנשים מסוימים וזה לא כל כך עבר בהצלחה וגם לא עזר. מאוד אשמח לעצה והכוונה! תודה (;
היי :) בהמשך לשאלה 957 על ספרים, תוכל בבקשה לתת גם רעיונות לספרים באנגלית? תודה רבה 😅🙏 בת 16
הי, אני יודעת שזאת שאלה קצת מוזרה ותודה רבה שאתם נותנים אופציה לשאול💕. אז זה קצת מסובך ואני מקווה שתבינו את השאלה - יש מישהו שכבר תקופה מאוד מאוד ארוכה אני חושבת עליו המון. אני חושבת שדיי התאהבתי בו, וזה לא היה משהו שתוך שניה קרה... לקח לזה זמן עד שהבנתי שאני באמת מאוהבת. הבעיה היא שאני ממש לא רוצה להיות מאוהבת בו. הוא בן אדם מאוד טוב אבל מעבר לזה שאני מרגישה שזה פשוט הופך אותי לנכה בהמון מובנים, שום דבר לא יכול להיות פוטנציאלי... קודם כל הוא גדול ממני בשלוש שנים, יש המון עקרונות שאנחנו ממש לא מסכימים עליהם, "והדובדבן" זה שבדיוק סוג של רבנו והחלטנו שעכשיו אנחנו כביכול לוקחים צעד אחורה, ואם ברגיל אנחנו רגילים לדבר המון שיחות עם עומק וכזה אז עכשיו שיחות ייבשות כזה.. אני ממש אשמח אם תעזרו לי, תודה מראש ;)
1.• למה קשר/דיבור בין בנים לבנות הוא לא טוב בגיל מסויים? • ובאיזה גיל זה הופך לטוב? 2.• למה זוגיות זה דבר לא טוב בגיל מסויים • ובאיזה גיל זה הופך לטוב? 3.• מה המקום של שמירת נגיעה בכל הסיפור הזה? אם אני שומרת על שמירת נגיעה, זה בסדר לדבר עם בנים ולהיות בזוגיות?... אני חייבת סדר בבלאגן שרץ בראשי. בת בחטיבה 4.• מה עם הדרכה בבני עקיבא בסניף מעורב, זה בסדר?
אני מאוהבת במישהו שאני יודעת שלא מוכן נפשית לקשר, אבל לא יכולה ולא רוצה לשחרר. (למרות הקטע של חבר בגיל צעיר אשמח שהתשובה לא תתייחס לזה כל כך). בת 15
היי, דבר ראשון תודה ענקיתת על הפרויקט!! בת 17. אני מרגישה שעם כמה שהאמונה שלי מבוססת ובאמת ביררתי למה אני הולכת בדרך שאני הולכת, זה לא באמת לגמרי שלי. האמונה בה', ובתורה כדרך חיים לגמרי שלי ב"ה!! אבל יש כל כך הרבה גוונים בציר ה"דתי לאומי". דתי לייט, חרדלים, קו, גוש, וזה לא נגמר.... אני מרגישה שאני הולכת בדרך שאני הולכת כי פשוט ככה ההורים שלי.. איך אני אדע מה באמת נכון? ויש בכלל נכון? בסופו של דבר שנגיע בעז"ה ב120 לשמיים, יש אנשים שיקבלו יותר שכר (מבחינת הדרך חיים..)? יש אנשים שעושים יותר נחת לה'? אם כן, אז מה הנכון? ולמה לא כולם הולכים בדרך הזאת? אם לא, אז איך כל המחלוקות האלה? ואיך אני אדע מה הנכון בשבילי? סתם לפי מה ש"מתחשק לי" ונראה לי נכון? תודה רבה!!
ש איך תראה הגאולה? באיזה סדר ביאת המשיח, בניין המקדש, תחיית המתים וכד' יופיעו? ומה עומד להשתנות מחיי היומיום שלנו? מקווה שזה לא יותר מדי שאלות🙈 בן 16