הי, אני יודעת שזאת שאלה קצת מוזרה ותודה רבה שאתם נותנים אופציה לשאול💕.
אז זה קצת מסובך ואני מקווה שתבינו את השאלה -
יש מישהו שכבר תקופה מאוד מאוד ארוכה אני חושבת עליו המון. אני חושבת שדיי התאהבתי בו, וזה לא היה משהו שתוך שניה קרה... לקח לזה זמן עד שהבנתי שאני באמת מאוהבת.
הבעיה היא שאני ממש לא רוצה להיות מאוהבת בו. הוא בן אדם מאוד טוב אבל מעבר לזה שאני מרגישה שזה פשוט הופך אותי לנכה בהמון מובנים, שום דבר לא יכול להיות פוטנציאלי...
קודם כל הוא גדול ממני בשלוש שנים,
יש המון עקרונות שאנחנו ממש לא מסכימים עליהם, "והדובדבן" זה שבדיוק סוג של רבנו והחלטנו שעכשיו אנחנו כביכול לוקחים צעד אחורה, ואם ברגיל אנחנו רגילים לדבר המון שיחות עם עומק וכזה אז עכשיו שיחות ייבשות כזה..
אני ממש אשמח אם תעזרו לי,
תודה מראש ;)
ת
אהלן!
הסיטואציה שאת מתארת, שאת מאוהבת אבל לא שמחה באהבה הזו, היא באמת ממש לא פשוטה...
זה לא קל, אבל כדאי לך לזכור ברגעי קושי - שאת לא היחידה בעולם שהתמודדה ומתמודדת עם קושי מסוג כזה. עובדה זו חלילה לא ממעיטה בערך הקושי שאת מתמודדת איתו (וגם לא מהייחודיות שלו), אבל נראה לי שהיא יכולה להקל עלייך. לפעמים יכולה לעלות תחושה ש'אני חווה קושי שאף אחד אחר לא חווה אותו', והתחושה הזו רק מקשה עוד את המצב, תחושה כאילו את חריגה ומוזרה. דווקא הידיעה שעוד אנשים חוץ ממך (ואולי גם כאלה שאת מכירה) חווים את הקושי הזו יכולה להקל עלייך. ההבנה שהקושי שלך לגיטימי לגמרי, ולא מוזר או משהו..
כדאי לך מאוד לשבת עם עצמך ולנסות לברר אם באמת מדובר באהבה אמיתית - את מתארת באמת שכבר עשית תהליך כזה של בירור, וזה מעולה, אבל הייתי ממליץ לך אפילו לנסות לעשות שוב בירור כזה. האם מדובר באהבה אמיתית ובריאה, או אולי מדובר ברגש שמגיע מתוך מקום של חוסר מסוים בנפש, שהקשר איתו ממלא? כמובן שאין הכרח שזה יהיה ככה, אבל כדאי לבחון את זה..
נשמע מהניסוח של השאלה שהיית שמחה לשמור את הקשר איתו אבל בלי האהבה - שתישארו ידידים כמו שאולי הייתם פעם, לפני שהאהבה הזו שיבשה אותך בכל פעם שאת נפגשת איתו... אבל במציאות, האפשרות הזו לא כל כך עובדת - יהיה לך קשה להרגיש ולהתנהג לידו כאילו הוא סתם ידיד כשבפועל את מרגישה כלפיו הרבה יותר מזה.
חוץ ממקרים די חריגים, נדיר שאהבה כנה ואמיתית פשוט נעלמת (בוודאי לא כשרוצים שהיא תיעלם...).
נדמה לי שכדאי לך לשבת עם עצמך ולחשוב איפה את עומדת ביחס לקשר הזה, בהנחה שהאהבה היא גורם שבא וישאר. אולי אפילו לעשות רשימה של שיקולים בעד ונגד, לחשוב מה גובר על מה...
יכול להיות שבמקרה כזה תגיעי למסקנה (ואולי כבר הגעת אליה) שהכי כדאי יהיה להיפרד ממנו.
במקרה כזה נראה לי שכדאי לא לעשות אירוע רב רושם של פרידה, אלא פשוט לנסות להתנתק ממנו נפשית. להימנע משחנ"שים אל תוך הלילה ומשיחות עומק על עבודת ה' ושאר דברים שראוי לעשות עליהם שיחות עומק...
אם זה מעשי, נראה לי שיקל עלייך לנסות להימנע באופן כללי מלהיפגש איתו. לא יודע כמה יוצא לכם להיפגש ביום יום הרגיל שלכם (סוף סוף שלוש שנים זה די הרבה בתיכון, בדרך כלל, ומן הסתם אתם במסגרות שונות), ואם שווה לך לעזוב קבוצות חברים שונות רק בשביל להימנע מהרגשות שהוא מציף בך, אבל באופן כללי נראה לי שיהיה לך טוב אם תימנעי מלהיפגש איתו. וגם כשכבר נפגשים, לנסות למעט בדיבור. וגם כשכבר מדברים, לנסות שהדיבור יהיה כמה שיותר ענייני...
נראה לי שדווקא הצעד אחורה שלקחתם יכול לסייע לך - כי אם את מרגישה שאת לא שמחה באהבה הזו, כדאי לך לקחת עוד כמה צעדים אחורה. ובמקרה כזה זה הרבה יותר קל אחרי שהצעד הראשון כבר נעשה...
בהצלחה!
ישי