אהלן! תודה על הכול (: אני נמצאת בדילמה. אני בת 17 וחצי כמעט, ויש לי חבר הכי טוב. התחלנו לדבר איפשהו בשבט מעלות, והוא תמיד היה שם. אפילו יותר מחברות שלי. הוא באמת היה החבר הכי טוב שיש. אף פעם לא חשבנו אחד על השנייה יותר מחבר טוב. אבל באמת לאחרונה הבנתי שקשר עם בן בגיל שלי, לא משנה מה הוא, הוא באמת לא טוב. ואז הבנתי שגם הקשר שלנו הוא לא משהו.מצד אחד, נקייה כבר לא אגיע לבעלי, אבל אולי כן אשתדל בשנים המעטות שנשארו לי. אבל מצד שני, הוא באמת היה כאן תמיד, ואני נהנת לדבר איתו מאוד. מה אני כן יכולה לעשות? 17 נקבה
היי אני בת 19 מהדרום, יוצאת כבר כמה חודשים עם חבר טוב שלי וממש טוב לנו ביחד. הוא רגיש, אכפתי, דואג לי, מזכיר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי והכי חשוב באמת עושה אותי מאושרת. הוא ממש מתגאה בי וכבר סיפר עליי לכל המשפחה המורחבת שלו ואני עוד לא כי אני קצת חוששת מהתגובות.. אנחנו באותו גיל וההורים שלי (למרות שאוהבים אותו וחושבים שהוא בחור טוב) חושבים שזה לא נכון כי אנחנו עוד ״ילדים״- אני עכשיו מתחילה שירות והוא רק סיים ישיבה ומתחיל צבא והנקודות פתיחה שלנו לא טובות ככ.. מצד שני אני מרגישה ממש טוב בקשר ורציתי לשאול איך להתמודד עם ההורים בקשר לזה ועם תגובות של המשפחה באופן כללי וגם איך לדעת שזה באמת זה? תודה רבה!
הי, אני יודעת שזאת שאלה קצת מוזרה ותודה רבה שאתם נותנים אופציה לשאול💕. אז זה קצת מסובך ואני מקווה שתבינו את השאלה - יש מישהו שכבר תקופה מאוד מאוד ארוכה אני חושבת עליו המון. אני חושבת שדיי התאהבתי בו, וזה לא היה משהו שתוך שניה קרה... לקח לזה זמן עד שהבנתי שאני באמת מאוהבת. הבעיה היא שאני ממש לא רוצה להיות מאוהבת בו. הוא בן אדם מאוד טוב אבל מעבר לזה שאני מרגישה שזה פשוט הופך אותי לנכה בהמון מובנים, שום דבר לא יכול להיות פוטנציאלי... קודם כל הוא גדול ממני בשלוש שנים, יש המון עקרונות שאנחנו ממש לא מסכימים עליהם, "והדובדבן" זה שבדיוק סוג של רבנו והחלטנו שעכשיו אנחנו כביכול לוקחים צעד אחורה, ואם ברגיל אנחנו רגילים לדבר המון שיחות עם עומק וכזה אז עכשיו שיחות ייבשות כזה.. אני ממש אשמח אם תעזרו לי, תודה מראש ;)
מתחילה בזה שזה פשוט מקום מטורף לכתוב מה שיושב על הלב, אז תודה לכם!! יש לי בעיה כזאת שאני מרגישה שאין לי חברות, בעצם זה המשפט שאמרתי הכי הרבה בשנה האחרונה, גם כשאני בין כל החברות שלי משהו מרגיש ריק כזה, מוזר פשוט. וכאילו מה שכל הזמן עולה לי לראש זה הלוואי ויהיה לי חבר, שם יהיה לי תמיכה, מישהו שתמיד יהיה שם בשבילי וידע איך לעודד אותי. אני יודעת ומבינה שזה טעות חבר בגיל הזה, אבל כאילו מרגיש לי שאם יהיה לי מישהו הכל הכל יסתדר.. (לא שיש איזה מישהו פוטנציאלי) אני רוצה להרגיש את אותו הדבר עם חברות שלי, שהם תמיד יהיו כאן בשבילי, שאני תמיד אהיה שם בשבילם ופשוט לא יודעת איךך פשוט מרגישה שאני צריכה דעה של מישהו שיבין, אז תודה לכם! בת 16