היי אני בת 19 מהדרום, יוצאת כבר כמה חודשים עם חבר טוב שלי וממש טוב לנו ביחד. הוא רגיש, אכפתי, דואג לי, מזכיר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי והכי חשוב באמת עושה אותי מאושרת.
הוא ממש מתגאה בי וכבר סיפר עליי לכל המשפחה המורחבת שלו ואני עוד לא כי אני קצת חוששת מהתגובות..
אנחנו באותו גיל וההורים שלי (למרות שאוהבים אותו וחושבים שהוא בחור טוב)
חושבים שזה לא נכון כי אנחנו עוד ״ילדים״-
אני עכשיו מתחילה שירות והוא רק סיים ישיבה ומתחיל צבא והנקודות פתיחה שלנו לא טובות ככ..
מצד שני אני מרגישה ממש טוב בקשר ורציתי לשאול איך להתמודד עם ההורים בקשר לזה ועם תגובות של המשפחה באופן כללי וגם איך לדעת שזה באמת זה?
תודה רבה!
ת.
שלום יקרה💕
השאלה שאת מעלה מובנת כ"כ,
המקום של הסנכרון הזה בין הרצון שלי, לשלו לשל ההורים ללא ספק בירור חשוב שיש לעשות.
העלת בשאלתך שתי שאלות עיקריות ובע"ה אשתדל לענות על שתיהן:
1. איך יודעים שזה זה?
2. איך מתמודדים עם התגובות של המשפחה וההורים?
איך יודעים שזה זה?
בחיפוש אחר בן הזוג לעתיד היינו רוצים שתרד בת קול מהשמים ותגיד, זהו- "זה זה", אז את הקול ממש איננו שומעים.. אבל הקב"ה זיכה אותנו בלב ובתחושות שהן דבר ה' אלינו.
בחירת בן זוג צריכה להיות משולבת מ מחשבה (שכל) יחד עם הרגשה (רגש/לב).
האם כשאני עם הבן אדם אני מרגישה שטוב לי? שנעים לי? שאנחנו מסתדרים?
האם זה מי שאני רוצה לחיות איתו את החיים? האם הוא הדמות שיבנה איתי בית? האם האידיאלים שעליהם נבנה את הבית הם משותפים?
בסופו של דבר אין שום בדיקה מדעית שתגלה האם "נועדתם זה לזו". זה תלוי בכם, במה שאתם מרגישים ובאיך שאתם מסתדרים יחד.
▫️ קשר נכון הוא קשר שתורם אחד לשניה, קשר שאתם מצליחים לפרגן אחד לשניה ולקבל בלי לחפש איך ואיפה לשנות את הבן זוג.
▫️ בסופו של דבר, שאלות האם הוא האחד ימשיכו לצוץ ולעלות, גם אם הקשר מאוד טוב. לא צריך לפחד מהן, אלא להמשיך ולראות איפה טוב לכם ביחד ולהתחזק מזה- או לחלופין להבין שלא הולך.
וכמובן לסמוך המון על הקב"ה שיזווג את הזיווג הנכון לך!!
לסיכום, שמעתי מפי אלירז פיין (מרצה ומדריכת כלות) שיש 5 נק' שאם יש אותן כנראה שזה האחד:
1. מידות טובות.
2. יש לכם יחד תקשורת מצויינת.
3. יש לכם שאיפות, ערכים והשקפה משותפת.
4. רגש עדין של משיכה.
5. שמחת הלב- מקום רגוע בנפש, שמחה פשוטה ואמיתית, תחושה של בית.
התהליך של בחירת בן זוג זו תהליך בו את תקבלי את החלטה היותר משמעותית בחייך.
ולכן נדרשת מוכנות נפשית מתאימה לכך.
ככה שעוד לפני שאת פונה לחשוב מה התגובות של המשפחה וכו' חשוב שאת תהיי שלמה ומודעת לאחריות הגדולה שבחלטה הזו.
איך יודעים שאני בשלה?
"לא טוב היות האדם לבדו", טבע האדם לרצות למצוא את האחת שלו ולהתחתן איתה.
השלב הראשון, שהוא גם הצד הרגשי,זה כשמגיע הרצון. כשאת מתחילה לרצות חתונה והקמה של בית, זה כבר התחלה לבשלות לחתונה.
איך יודעים שהגיע הזמן?
צריך הרבה מודעות עצמית.
האם אני מסתדרת בכוחות עצמי? האם אני שמחה במי שאני ובמקום שלי? מה החזקות שלי ומה החולשות?
האם יש לי עכשיו פנאי בחיים(גם נפשי) להקים משפחה?
האם אני מודעת לאחריות הכלכלית והפיזית שבהחלטה?
יש שאלות רבות שצריך לשאול את עצמנו לפני שאנחנו מתחתנים. וצריך לזכור שיש אנשים שמתחתנים בגיל 18, וזה הכי נכון להם, ויש אנשים שמתחתנים אח"כ וזה מה שמדויק עבורם.
איך מתמודדים עם דעות של המשפחה וההורים?
לאחר הבירור של שתי הנק' הללו, תתני לעצמך את הזמן לכך, לא לרוץ לשום מקום, צריך להגיע להחלטה ברוגע ובנחת,
אפשר לפנות מקום לדעה של ההורים.
אין ספק, שהדעה של ההורים היא משמעותית וחשובה ויש להקשיב לה בכובד ראש אבל לבסוף זו החלטה שלכם:)
אם והגעתם להחלטה שאכן את סגורים על כך שרוצים להתחתן ואתם מוכנים לקחת אחריות על כך תדברו איתם, תשקפו להם את המצב והרצון.
אני מאמינה שברגע שהרצון חזק ומספיק גדול ההורים והמשפחה יקבלו זאת ויהיו איתכם.
בסופו של דבר אני אסיים ואומר שהכל מתוך ביטחון ותפילה גדולה לקב"ה! שיוביל אותך בדרך הנכונה לבנות משפחה טובה ובריאה, שיעזור לך להתחתן בזמן שנכון לך, וימשיך וילווה אותך תמיד.
מאחלת שהקב"ה יאיר דרכך!
הרבה הצלחה בבחירה והחלטות טובות✨
שקד