אני ממש קנאית לאקס שלי.. פשוט מקנאה.לא רוצה שהוא ימשיך הלאה, לא רוצה שבנות ידברו איתו וזה יגלוש (תכלס ככה אנחנו הכרנו, מדיבור שגלש)אופפפ איתי! פשוט אוכלת את עצמי בלי סוף.אני מבינה ויודעת שאני צריכה להשתפר בזה.מה עושים? בת 18
וואי אתם נדירים! תודה!! בזמן האחרון לקחתי על עצמי להתפלל תפילה ביום (יודעת שזה חובה אבל לא הצלחתי) בשביל משהו אישי שלי שאני מקווה שיקרה (משהו לא חומרי), ולקחתי על עצמי להתפלל עוד תפילה ביום לרפואת מישהו. הקטע הוא שמאז שלקחתי על עצמי את זה אני מצליחה ברוך ה' לעמוד בזה וזה כל כך משמח אןתי. אבל אני מרגישה באיזשהו מקום שאני עושה לה' תנאים. כאילו אני אתפלל בתנאי שתרפא אותו. ואני לא רוצה שזה יהיה ככה. איך אני יכולה להתפלל לרפואתו בלי להרגיש כאילו ה' חייב לי משהו על התפילה שלי? תודה רבה לכם!! תודה תודה תודה♡♡♡♡
היי אני בת 19 מהדרום, יוצאת כבר כמה חודשים עם חבר טוב שלי וממש טוב לנו ביחד. הוא רגיש, אכפתי, דואג לי, מזכיר לי כל הזמן כמה הוא אוהב אותי והכי חשוב באמת עושה אותי מאושרת. הוא ממש מתגאה בי וכבר סיפר עליי לכל המשפחה המורחבת שלו ואני עוד לא כי אני קצת חוששת מהתגובות.. אנחנו באותו גיל וההורים שלי (למרות שאוהבים אותו וחושבים שהוא בחור טוב) חושבים שזה לא נכון כי אנחנו עוד ״ילדים״- אני עכשיו מתחילה שירות והוא רק סיים ישיבה ומתחיל צבא והנקודות פתיחה שלנו לא טובות ככ.. מצד שני אני מרגישה ממש טוב בקשר ורציתי לשאול איך להתמודד עם ההורים בקשר לזה ועם תגובות של המשפחה באופן כללי וגם איך לדעת שזה באמת זה? תודה רבה!
מדריכה בבני עקיבא. של גילאים יחסית גדולים. ב"ה לאט לאט כן מצליחה להתחבר יותר לחניכות. אבל יוצא לי הרבה לעשותפ איתן דברים שפחות מתאימים לי, זה לא עכשיו משהו נורא ואיום אבל פשוט לא האידאלים והדרך שלי ושאני מאמינה בה. נגיד לדבר על כל מיני נושאים שפחות מתאימים אבל זה מה שמעניין אותן, לעשות איתם סירטונים כאלה של טיק טוק(אם אתם יודעים מהזה😉), אינסטגרם, לדבר על סדרות שהן רואות וכ'ו.. זה דברים שלא מתאים לי לעשות, אני לא מאמינה בהם ולא חושבת שזה מה שנכון. אבל מרגיש לי שאם אני לא אזרום איתן וקודם אתחבר אליהן דרך הדברים האלה אז אני לא אצליח להשפיע באמת... מה אפשר לעשות? האם זה בסדר לעשות ולשתף פעולה עם הדברים שלא הכי מתאימים לי כדי להצליח להתחבר לחניכות ע"מ שאוכל להשפיע יותר בעז"ה?? ותודה ענקית!!
היי! אני אחרי שנת שירות, לא ממשיכה לעוד שנה. בזמן האחרון עולות לי הרבה תהיות האם אני עושה את הדבר הנכון, מרגישה אשמה כשאני מספרת שעשיתי רק שנה אחת, ובכלל התחיל לעלות לי רעיון ללכת ולהתגייס. אני כל כך מבולבלת, ולא יודעת מה לעשות.. להתחיל עכשיו שנתיים פלוס של שירות צבאי? לעשות עוד שנת שירות כשאין לי כל כך מקומות והכל מוגבל בגלל הקורונה? להמשיך במה שרציתי לעשות שנה הבאה? אולי אני סתם מפחדת משנה הבאה אז אני בורחת לעוד המון רעיונות אחרים?
היי: -) ממש תודה על המקום, יש לי שאלה שאני חושבת עליה כבר יחסית הרבה זמן ולא ידעתי את מי לשאול.. אז ככה, לגבי סוף השמינית- מעבר לזה שאני מתלבטת אם לעשות שירות או צבא ראיתי תשובות קודמות שממש עזרו לי, אבל הבנתי מהן שבכל מקרה עדיף לי קודם לחזק את עצמי מבחינה תורנית, לספוג עוד קצת ערכים ויהדות לפני שאני יוצאת אל העולם.. הבעיה היא שהמשפחה שלי לא ממש בקטע הזה, ומעבר לזה שיצחקו עלי אם אני אלך למדרשה, אני לא בטוחה שההורים שלי יקבלו את זה בעין יפה שאני אוציא כלכך הרבה כסף שנה הבאה נטו על ללמוד תורה וכו.. ואם אני כן אלך, יהיה עליי כל הזמן לחץ להראות שאני לומדת ומתקדמת שם, וזה פחות מתאים לי.. מקווה שמי שיקרא את זה מבין אותיי
היי... (בת 17 וחצי) חבר שלי נמצא בצבא רוב הזמן ואני מתגעגעת אליו. בגלל הקורונה זה לפעמים מגיע למצב שהוא סוגר 20 יום ו-40 יום בבסיס... נוסף על כך כשהוא נמצא בבסיס הוא גמור מעייפות ואין לו הרבה זמן פנוי. הגעגוע מפריע לי בחיי היום יום ברמה שקשה לי ללמוד לבגרויות. חברה יעצה לי לחכות לשחרור שלו אבל זה רק בעוד שנה ואני אשתגע עד אז ... חברה אחרת יעצה לי להיפרד ממנו אבל גם זה לא בא בחשבון כי יש לנו קשר עמוק וזה ישבור אותי עוד יותר (וגם כי אין סיבה שאפרד ממנו). תודה רבה שאתם משקיעים מחשבה בשביל לעזור לי❤️