נשלחו בימים האחרונים כמה שאלות סביב אותו נושא, של בנים-בנות בגיל צעיר ובכלל. באמת נושא ממש חשוב, ולכן ניסינו לאחד אותן לשאלה אחת ולתת תשובה יותר כוללת ומקיפה.
ש
1.• למה קשר/דיבור בין בנים לבנות הוא לא טוב בגיל מסויים? • ובאיזה גיל זה הופך לטוב?
2.• למה זוגיות זה דבר לא טוב בגיל מסויים • ובאיזה גיל זה הופך לטוב?
3.• מה המקום של שמירת נגיעה בכל הסיפור הזה? אם אני שומרת על שמירת נגיעה, זה בסדר לדבר עם בנים ולהיות בזוגיות?... אני חייבת סדר בבלאגן שרץ בראשי. בת בחטיבה
4.• מה עם הדרכה בבני עקיבא בסניף מעורב, זה בסדר?
ת
אהלן לשלושת השואלים (אולי היה ראוי לכתוב שואלות כי בעצם אתן רוב... אבל זה מרגיש לי מוזר, אז במחילה מכבודכן אכתוב בלשון זכר...)! אני מתנצל שוב על זה ששילבנו את השאלות שלכם וככה פגענו קצת בייחודיות של כל שאלה וכל שואל, אבל באמת הרגשנו שהנושא חשוב ואפשר ככה להרוויח התייחסות יותר מקיפה לנושא כזה גדול.
אפתח ברשותך דווקא בהתייחסות לזוגיות, שרוב החבר'ה בתיכון לא חווים בצורה אישית בגיל צעיר (וטוב שכך). לאחר מכן אעבור להתייחס לסתם קשר ודיבור בין בנים לבנות, ונראה למה זה שונה.
הזוגיות ממלאת את כל עולמו של האדם
תשאלו כל מבוגר שאתם מכירים (סתם, אל תשאלו... זה יהיה מפדח) כמה הזוגיות מילאה את חייו ואת עולמו, בוודאי בשלביה הראשונים והבוסריים - כל המחשבות, כל הרגשות, כל הזמן, כל האנרגיה - הכל מושקע לטובת הזוגיות. אדם לא מצליח להתרכז ימים שלמים במשימות העומדות לפניו כי הוא מוטרד מה הוא או היא בדיוק חושבים על ההודעה שהוא שלח אתמול. האם הסמיילי שהוא חתם איתו את ההודעה משאיר את הרושם הנכון שהוא התכוון. האם אי אפשר לפרש בטעות את ההודעה בצורה אחרת, מפדחת או נוקבת מדי...
השנים בתיכון (ולאנשים רבים גם השנים הראשונות שלאחר מכן) הן שנים משמעותיות ביותר לבנייתו האישית של האדם. ברמה הלימודית הכללית, האדם בונה את תשתית הידע איתה הוא יוכל לאחר מכן להתפתח מבחינה מקצועית ושכלית. ובוודאי ברמה הלימודית התורנית, שהאדם קונה בשנים אלה את עיקר הכלים איתם הוא ילמד ויתפתח בהמשך חייו. ובוודאי ובוודאי מבחינה נפשית ורוחנית - בשנים אלה האדם בונה את יסודות אישיותו, היסודות עליהם הוא יתפתח במשך כל עשרות השנים שהוא עוד יחיה בעז"ה...
בהתחשב בכל זה, הסחת הדעת של הזוגיות עלולה לפגוע רבות בבנייה החשובה אותה אנו בנים בשנים אלה.
חשיבות הבלעדיות הזוגית
הקשר הזוגי שבין בני זוג מקבל הרבה מהעוצמה והרגש שלו מהבלעדיות - העובדה שאני רק שלְך ואני רק שלךְ. הקשר בינינו הוא כזה שאף אחד מאיתנו לא חווה לפני כן, לפחות לא בצורתו השלמה (כולל התמסרות מוחלטת וכולל מגע פיזי). לעומת זאת חווית זוגיות שנבנית ומתפרקת שוב ושוב עם אנשים שונים נהיית מעט בנאלית...
קשה לנו כבני אדם לבנות קשר נפשי עמוק עם מישהו, לאחר שפעמים רבות נפתחנו ונכווינו.
הבעיה המהותית - רק בקשר רגשי
חשוב בשלב זה להדגיש שהקשר שאנחנו מנסים להימנע ממנו הוא קשר רגשי, קשר של זוגיות. ממילא, אין בעיה מהותית בקשר ענייני בין בנים לבנות, בשום גיל. אין בעיה ליצור אינטרקציה, בהדרכה בסניף או בהתנדבות כלשהי או בעניין אחר. יתירה מזו, באופן מהותי גם אין בעיה בקשר חברי שהוא לא רגשי, קשר כמו בין שני בנים או שתי בנות (באופן מהותי, מיד אסייג את דברי למעשה).
חשש פרקטי
אמנם, גם אם אין בעיה מהותית עדיין ישנו חשש פרקטי - אולי מהַקְשר הענייני הזה יצמח קשר רגשי? אולי זה רק יתחיל כתיאום זמני פעולה בין המדריך למדריכה, ובפועל יהפוך לאהבה סמויה שבסוף תהפוך לגלויה ואז נצא מופסדים מכל הסיפור?..
החשש הזה נכון, ואין דרך להימנע ממנו לגמרי. אמנם, ברור הוא שככל שהמפגש הענייני מצומצם יותר, כך פוחת הסיכוי לקשר רגשי. קל וחומר לקשר חברי רגיל, שביתר קלות מתפתח לקשר רגשי מסוים (וקל לראות את זה מכמויות השאלות בנושא שמגיעות לפה...), שבוודאי שככל שהוא מצטמצם כך 'סכנתו' פחותה יותר.
פעמים רבות כשמתפתח בפועל קשר רגשי, קשה מאוד לפעמים להשתחרר ממנו. מכיוון שכך, כדאי לכם לשבת עם עצמכם לפני שאתם נכנסים למערכת שתהיו בה בקשר רציף עם בני המין השני. עד כמה אתם מודעים לעצמכם? עד כמה תזהו מתי ההתנהגות שלכם מושפעת מרגש שמתפתח בכם? ויותר חשוב מזה - האם תדעו, במקרה שמתפתח קשר רגשי, איך להתמודד? האם תדעו לפנות להורים ומורים שיעזרו לכם בעת הצורך?
בשורה התחתונה..
באופן אישי אני חושב שכהנחיה כללית חבל להימנע מלהיכנס להדרכה בגלל החששות האלה. בוודאי שיש הבדלים בין סניף מעורב לגמרי לסניף חצי-נפרד (שיש בסניף גם בנים וגם בנות, אבל השבטים והפעולות נפרדים), אבל בכל מקרה נראה לי שעם קשר ענייני קל יותר להתמודד. לגבי יצירת קשרי חברויות ממש - אינני יודע, ואף הדעות החלוקות בין הרבנים והמחנכים מראות שהמציאות לא חותכת לשום צד... באופן אישי יכול להיות שלך זה לא יהיה טוב, וכדאי להתייחס לחששות שהוזכרו מקודם ברצינות.
ובכל מקרה, ממה שאני קיבלתי מרבותי חשוב לי להדגיש שבוודאי שאינך עוברת על איסור בכך שאת נכנסת להדרכה בבני עקיבא (אם כי ייתכן ויש דעות נוספות). ההלכה נמצאת פה בשבילנו משתי סיבות - גם בשביל לסמן לנו את התחום האסור וגם בשביל לסמן לנו את התחום המותר. כל עוד את מקפידה על ההלכה (ייחוד, נגיעה, צניעות וכדומה) אין לך מה לחשוש שמא עוברת איסורים. מצד שני, ההלכה היא גם לא חזות הכל - היא רף מינימלי שהקב"ה דורש מאיתנו (וכפי שהר"מ שלי בשמינית אהב לומר, יהודי רק של הלכה הוא 1% יהודי...). גם אם הדרכה מעורבת מותרת מבחינה הלכתית, זה לא בהכרח אומר שהיא רצויה. שוב, יכול להיות שלך באופן ספציפי (וכן לרבים נוספים, אולי אפילו לרוב האנשים) ההדרכה לא תעשה טוב. היא תעורר בך רגשות חזקים שסתם יפריעו לך להתפתח ולהתקדם.
ולסיכום, אני רוצה להעיר הערה נוספת. אין ספק שבהדרכה ובכל מפגש משותף של בנים ובנות, כולם מתנהגים מעט אחרת. בנים מתנהגים מעט אחרת בנוכחותן של בנות ובנות מתנהגות מעט אחרת בנוכחותם של בנים.
שוני זה בהתנהגות לא בהכרח מעיד על קלקול, אלא להפך - על מתח בריא כלשהו שקיים בין גברים לנשים. השאלה היא איך מתמודדים עם החשש שמא הוא יתפרץ (כמובן שמדובר אפילו בהנחה ששומרים על המסגרת ההלכתית.. אם לא, זה סיפור אחר לגמרי) בכך שיתפתח במשך הזמן לקשר רגשי עמוק בין הצדדים.
אחתום באיחול שתהיו תמיד מודעים לעצמכם, שתדעו להבחין בין עיקר לטפל. שתדעו מתי שווה להיכנס לסיטואציה שיש בה מחיר מסוים ומתי המחיר גדול מהתועלת. ובמיוחד במיוחד שתדעו מתי כדאי להתייעץ ולהציף, גם עם חברים וגם עם הורים. כמובן ממליץ ומדגיש שחשוב וכדאי להקפיד במיוחד על המסגרת ההלכתית - היא ששומרת אתכם מליפול חזק בסיטואציות שאחר כך כנראה שתתחרטו עליהם...
בהצלחה!
ישי