אני קוראת את התשובות שלכם לגבי חברות בגיל צעיר וואלה משהו שם לא יושב לי.. בסוף נראלי כולנו מרגישים שונה כשאנחנו בחברה מעורבת.. הרגשה דווקא נחמדה. אז למה לא? כל השנים הייתי בסביבה נפרדת ופתאום עכשיו בצוות כן יש קשר לבנים ואני לא מפסיקה לחשוב על מישהו מסויים.. אני מבינה ויודעת שזה לא מתאים וכדאי להיות חברים, אבל כדי שזה יישב לי בנפש אני אשמח שתעזרו לי ותסבירו לי..
אני מרגישה שאין לי באמת חברות אמיתיות, כלומר יש לי מלא מלא חברות גם טובות גם פחות. אבל אני מרגישה שכאילו אין לי באמת חברות אמיתיות שיבינו אותי, שבאמת יהיו כאן בשבילי ושזה יהיה הדדי בינינו. יש לי מלא חברות שאני מגדירה אותן החברות הטובות שלי, אבל לא תמיד מרגיש לי שהן גם מגדירות אותי ככה. ואם נגיד אני אגיד את זה לחברות שלי הן יגידו לי שאני סתם חושבת. וגם הרבה פעמים זה הרגשה זמנית, זה כזה עולה יורד. עכשיו, מתוך ההרגשה הזאת יש לי רצון מאוד מאוד גדול לחבר שיבין אותי, שיחשוב עלי, שיקשיב לי ויכיל אותי. ואני יודעת שזה לא טוב חבר בגיל הזה ואני גם יודעת שאני אפול בשמירת נגיעה..
סיימתי י"ב שנה שעברה, הייתי מאוד פעילה בסניף שלי וכבוגרת אני כרגע עוד מגיעה אליו באופן די קבוע (במיוחד בתקופת החגים שהייתי הרבה זמן בבית). הסניף שלי די מעורב, כלומר החבר'ה הבוגרים ביחד לגמרי.. עד השביעית לא הייתי כל כך בקשר רציף עם הבנים, דברים טכניים בעיקר.. הרגשתי די טוב עם זה, כי אני לא מאמינה ב'ידידים' וגם לא בסתם קשרים חבריים עם מכרים, לא מתאים בעיניי. אבל אז התחלתי את השמינית, הכרתי כמה אנשים חדשים אבל לא דווקא קשור אליהם, משהו בי נפתח. העולם החברתי שלי עבר איזשהו שינוי קטן, מבפנים בעיקר, ואז נהיה הרבה יותר דיבור עם בנים מהסניף. לא עברתי שום גבול, והכל היה במסגרת הסניף.. אני לא יודעת כל כך מה אני שואלת פה בעצם, פשוט אני מרגישה שאולי קצת שכחתי את הגבולות שלי, אולי זה לא מתאים לדבר ככה בחופשיות עם בנים, לצחוק ולדבר עד אמצע הלילה.. אני אדגיש שברוב המוחלט של המקרים השיחות שלי עם בנים לא היו אחד על אחד אלא בקבוצה, או שהיו עוד אנשים בסביבה, ככה שזה לא הגיע אף פעם לרמה של שחנ"ש. אני יודעת שחלק מהמשיבים בגילי, אבל אשמח להסתכלות של עוד אנשים ודעות. גם מבחינה הלכתית.. סתם לדעת איפה נראה לכם עובר הגבול בין נחמדות לקשר קרוב מדי..?
אז ככה, אני בת 16 ובחצי שנה האחרונה נקלעתי לסיטואציה מבלבלת. יש איזה בחור שפגשתי בשבת משפחתית והוא ממש מצא חן בעיניי. ביררתי עליו קצת עם אנשים שמכירים אותו ואמרו לי מי הוא ואני יודעת עליו די הרבה דברים. סיפרו לי שהוא בשמינית. הבנתי שזה לא הכי מתאים כי הוא גדול וכו'. חשבתי על זה אחרי השבת ופשוט לא הצלחתי להוציא אותו מהראש שלי. אני מרגישה שאני בוגרת לגילי וב"ה אני בחורה דוסה. נתנו לי את המספר שלו. בקיצור אני רוצה להתחיל קשר באמת לא בקטע מגניב לחבר וכו' אלא באמת אני מרגישה שהוא הבחור המתאים והנכון. מצד אחד אני חושבת שזה גיל ממש קטן ואני רוצה שהכל יהיה ע"פ רוח ההלכה ומצד שני אני רוצה את זה! אני מפחדת שאם אני לא אתחיל את זה זה פשוט יתפספס. אשמח שתעזרו לי ותתנו לי כיוון!
אני מדברת עם מישהו והייתה תקופה של איזה חצי שנה +- שהוא לא דיבר עם בנות בקטע הלכתי אז הקשר די התנתק. עכשיו, הוא יודע שאני אוהבת אותו ומאז שהוא יודע את זה (לא אני סיפרתי לו) אנחנו מדברים הרבה וגם נפגשנו פעם אחת. אבל אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה קשר כרגע של חבר בגיל הזה, אני רוצה שזה יהיה יותר פרקטי לחתונה. מצד שני הוא כן היה רוצה שזה יתקדם יותר. נפגשנו פעם אחת, ואם הוא ירצה עוד פעם מה אני אגיד? זה יכול לפגוע אם אני אגיד לא, אבל זה גם יכול להיות נחמד להפגש (רק מציינת שברוך ה' שנינו משתדלים לשמור על המצוות אז הקשר בע"ה יהיה טהור). בת 16
שלום לכם!אז ככה.יש לי חבר ממש ממש טוב, הוא יודע עליי הכל, עוזר לי, תומך בי ופשוט הכל בשבילי.אני ממש ממש אוהבת אותו בתור החבר הכי טוב שלי ומרגיש לי שאנחנו מחוברים ברמות.לפני שבוע הוא בא אליי ואמר לי שהוא מרגיש כלפיי קצת מעבר.. ז״א שהוא רוצה לקדם את הקשר למקום זוגי.אני באמת לא יודעת מה יהיה אם נקדם את חברות הזו.. אני פוחדת שפשוט בתור זוג נריב וככה לא נוכל גם להיות חברים הכי טובים.מה עושים?בת 17
היי וישר כוח על עבודת הקודש!זאת שאלה נשאלה כבר לא מעט, אבל אני בכל זאת שואל כי זה קצת שונה.אני עכשיו סיימתי כיתה ט' ואני קולט נושא שעד עכשיו היה בעצימות נמוכה (אמנם הייתי מודע לזה כבר הרבה זמן אבל עכשיו זה גובר)בזמן האחרון אני מרגיש משיכה לאחת הבנות בשבט שלי רואה עוד ועוד נקודות טובות אצלה ובזמן האחרון קורה לא מעט שאני מרגיש שאני רוצה פשוט לתת לה חיבוק ענק. זה קורה בכל מיני נושאים כשאני שומע אותה מדברת מתוך ליבה רואה כמה היא אישה טובה ואכפתית שהייתי רוצה בתור פרטנרית לחיים.עכשיו זה לא דבר שמיוחד רק אליה כי אני מרגיש את זה מעט גם לבנות אחרות בשבט אבל אצלה זה חזק במיוחד.אני רואה פשוט עוד ועוד נקודות טובות אצלה ויש לי משיכה מכל מיני כיוונים (מיניים, ערכיים, אישיותיים ועוד). מה אני עושה עם זה?!לדבר איתה? לא לדבר איתה?אם אני מדבר איתה, מה לאמר?אין לי שמץ מאיפה להתחיל ואיפה לסיים.תודות רבות!
אני הייתי בפעילות כזאתי של שלושה ימים ופגשתי מישהו עכשיו היה לנו כזה צחוקים וזה אבל לא ממש יצא לנו לדבר לבד והיה איזה פעם אחת שהיינו רק שנינו ופשוט זה היה רגע כזה שהמבטים שלנו הצטלבו ואני ממש לא מפסיקה מאז לחשוב עליו עכשיו אני יחסית קטנה כאלו כיתה י ויש לי תחושה שבשבילו זה לא היה אותה חוויה ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם התחושות אני רוצה לעשות עם זה משהו אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו אבל אם בשבילו זה לא אותו הדבר וגם אני קטנה אז ככה שלא יהיה ממש משהו מעבר לקשר הזה...
אני מאוד אוהבת את חבר שלי, באמת!! אבל הוא קצת שונה ממה שתמיד חשבתי שהוא יהיה הוא כן נסיך והוא באמת באמת מושלם הוא גם כן צדיק ולפעמים הוא שם ציציות בחוץ כזה שאני ממש אוהבת אבל גם לפעמים הוא מקלל. מצד אחד זה ממש ממש מוריד לי ומציק לי אבל מצד שני אני לא יכולה להגיד לו שיפסיק. לא יודעת לא מרגיש לי בנוח וזה גם קצת מראה על אופי של בנאדם.. הוא כן פעם שאל אם זה מאכזב אותי אבל אני לא יכולה להגיד לו שכן וזה מבאס טיפה... תמיד חשבתי שהוא יהיה כזה מתנחל עם רעל בעיניים וגוזמבות סתם לא חייב גוזמבות אבל מתנחל כזה חמוד פנימיסט לומד בכזה דימונה בנאדם של פקלים וטבע והוא כאילו יש לו יציאות שהוא הכי הכי כזה ויציאות שהוא בכלל לא.
איך לא לפתח אובססיה לבת הזוג? זה מתבטא בכך שתמיד מחכה להודעה שהיא תשלח, מחכה שהיא תחזור אליי, ברמה שזה פוגע בדברים אחרים שקורים לי בחיים...
היי קודם כל תודה זה פרוייקט מדהים ! רציתי לשאול שאלה, עכשיו אני בת 16 ויש בחור במוצא חן בעייני, אנחנו לא מדברים, ואין לנו קשר.. השאלה שלי אם כמובן אני לא מעוניינת לדבר יותר מידי עם בנים ולא קשר, אבל זה שיש מישהו שמוצא חן בעייני ואני לא אעשה עם זה כלום אבל בעזרת ה' כשאני הכיר בנים לצורך חתונה וכו.. האם זה ישפיע עליי שיש כרגע מישהו שאני מעוניינת בו ? אני לא עושה עם זה כלום אשמח ממש לתשובה תודה !!