ש
שלום אני נער בישיבה תיכונית והשאלה שלי היא שאלה קצת קשה אבל אני רוצה להבהיר שאני לא אומר זאת מתוך כפירה אלא מרצון אמיתי להבין... איך אני יכול לדעת שהתורה היא לא איזה סיפור נורמטיבי שאדם כתב והסיפור יצא מכלל פרופורציה והכדור שלג התגלגל רחוק מכדי לעצור ואני אסביר. בגמרא כל הזמן מביאים תירוצים מהתורה ומתושבע אבל אם אתה מסתמך על תושבע שזה בעצם דברים שאנחנו לא באמת יודעים מי אמר ואת רמת האמינות של זה ומסתמכים על זה, זה יכול ליצור הרבה מצבים של בלבול ושל טעות.. תודה מראש.
ת
צריך להבחין בין שתי השאלות שלך, השאלה הראשונה שלך היא למעשה איך אפשר לדעת שאותם "חוקרים" שטוענים שהתורה היא יצירה אנושית שהתפתחה בשלבים לא צודקים.
אז קודם כל צריך להבין שגישות של ביקורת המקרא הולכות הרבה פעמים ב"טרנדים" לפי תקופות ולפי אוניברסיטאות, שקשורות לא מעט לאידיאולוגיות (למשל- בגרמניה הנאצית היה מקובל גישה מינימליסטית, כך גם בשלושים השנים האחרונות באוניברסיטת תל אביב וגרורותיה) פעם תפיסות יותר קיצוניות משתלטות ופעם תפיסות פחות קיצוניות, כך שאפילו לפי כניסה לגופי הטיעונים כדאי לראות כל טענה שלהם בחשדנות (באופן כללי לא כדאי לגזור מה-"הילה" של מדעי הטבע לתחומי מדעי הרוח).
אז ככה, יש כמה טיעונים שצריך לבחון-
1. סתירות- ביקורת המקרא התחילה מזה שיש סתירות/ כפילויות בתנ"ך, הסתירות הללו לא היו נסתרות מעיני חז"ל והראשונים וניתנו להן הרבה תשובות מקומיות - חלקן על דרך המדרש וחלקן על דרך הפשט. מה שהמבקרים ניסו לעשות זה לקחת מקבץ של כמה סתירות/ כפילויות ולטעון שזה מעיד על שתי גישות, כתגובת נגד התפתחו פרשנויות שמסבירות את הכפילויות בצורה מערכתית (הבולטת בין הפרשנויות שעושה את זה בצורה מאוד עקבית- "שיטת הבחינות") שעונות עליהן בצורה מאוד טובה.
2. ארכיאולוגיה- אחד הטיעונים המרכזיים של מבקרי המקרא היום זה שלא נמצאו מספיק ממצאים ארכיאולוגיים שמאששים את הכתוב במקרא, פה חשוב לזכור שעל אף החפירות שנעשו כבר וכל המאמצים שמשקיעים בזה יש כל כך הרבה אתרים שייקח עוד מאות שנים כדי לחפור הכל, ככל שעובר הזמן מוצאים עוד ועוד עדויות ארכיאולוגיות והשיטות הקיצוניות בארכיאולוגיה צריכות למתן את עצמם. בנוסף, חשוב לזכור שכמעט כל המקומות העתיקים הרלוונטיים נבנו עליהם שוב ושוב (ירושלים, חברון, שכם, בית לחם) ככה שלא בטוח שהרבה נשאר (מה גם שלערבים יש עניין להרוס ארכיאולוגיה), צריך גם לחשוב תמיד מה היינו מצפים שישאר (הכי טוב זה לחשוב על מאורע היסטורי שהיה לא מזמן- למשל אם אני אנסה לחפור אתרים אקראיים מתחילת המאה הקודמת כמה ממצאים אני אמצע שאני אוכל "להוכיח" את קיומה של מלחמת העולם הראשונה? וגם אם במקרה אני אצליח להוכיח, זה לא יהיה מסובך לטעון שלמעשה זה היה מאורע קטן).
3. שפה- המבקרים ניסו (לפחות בתחילת דרכם) לבסס את טיעוניהם על הבדלי לשון בין חלקים שונים בתורה, הבעיה המרכזית שלהם היא שרוב הטענות שהועלו על ידיהם לא עומדות במבחן אמפירי ולכן לא נכון לטעון אותם, אומנם יש כמה דברים ספציפיים שאפשר להוכיח אבל הם לא מועילים לטיעונים שלהם (למשל- אם לוקחים את כל החלקים ה"משעממים" בתורה אל מול כל החלקים הסיפוריים יהיה אפשר להוכיח שיש הבדלי לשון גדולים, אבל זה לא מוכיח את שיטות ביקורת המקרא, זה רק מוכיח שכשכותבים חוקים השימוש הלשוני הוא שונה), הכלים הלשוניים אם משתמשים בהם בצורה מדויקת רק מוכיחים נגדם (למשל- ניתן להוכיח שיש הבדלי לשון מאוד גדולים בין הספרים האחרונים בתנ"ך - חגי, זכריה, מלאכי, עזרא, נחמיה ודברי הימים לשאר התנ"ך דבר שמוכיח שרק הם נכתבו מאוחר) ועשויים לעזור לנו ללמידה.
4. ספרותית- אחת הדרכים המאוד משמעויות להוכיח שכל הטיעונים לגבי "תוספות" לתורה לא נכונות היא להראות שיש מבנה ברור ושכל דבר נכנס במבנה, מי שעושה את זה (לדעתי) הכי טוב והכי מובנה היום זה הרב אלחנן סמט (אני ממליץ לקרוא את הספרים שלו על פרשיות השבוע) הוא מראה בהרבה מאוד מקומות איך הפרשייה מתחלקת בדיוק לשתי מחציות בעלות אותו מספר מילים ואיך יש מילים מנחות שהם בדיוק שבע, ככה שהכל בנוי בצורה מאוד מסודרת שקשה לטעון שזה טקסט שהתגלגל והתנפח עוד ועוד.
5. דילוגי אותיות- יש שמנסים לענות לביקורת המקרא באמצעות שימוש בדילוגי אותיות, הם מראים הרבה דוגמאות מאוד יפות שקשה להגיד שהן אקראיות (למשל- גם בספר בראשית וגם בספר שמות אם לוקחים את ה-ת' הראשונה ועושים דילוגים של 49 אותיות בין האותיות יוצאת המילה "תורה") אבל זה תחום שנמצא עדיין בשלבים לא מספיק מפותחים והוא מורכב בעיקר מדוגמאות יפות ולא ממתודה ברורה ככה שאני עדיין לא השתכנעתי שאכן התורה מכילה בכוונה דילוגי אותיות.
6. ייחודיות- יש לתנ"ך מאפיינים ייחודיים שאין לאף ספר דת אחר, אף ספר אחר לא טען על ניסים המוניים שקרו לציבור גדול אחרי שכבר היה את הדת, דת לא אמיתית לא יכולה לטעון טענה כזאת כי אז האנשים שהיא תגיד להם את זה יגידו "לא ראינו כדבר הזה" (הרב אורי שרקי בשיעורים על הכוזרי מסביר את זה בצורה רחבה ועמוקה ואני ממליץ לקרוא גם באתר "לדעת להאמין" https://did.li/RC5ql), אף ספר אחר לא הגיע לכמות כזאת של השפעה על דתות העולם ועל סוגים מאוד שונים של אנשים (כל מקום שזה הגיע אליו זה נהפך תוך כמה מאות שנים להיות הבסיס של הדת).
באופן כללי, לימוד טוב של תנ"ך תוך שימוש בכלים מדעיים יבטל מאליו את רוב השאלות (אני ממליץ לפתוח את הלימוד בעזרת הרב יואל אליצור, הרב יואל בן נון והרב אלחנן סמט, יש להם ספרים טובים, אפשר גם לשמוע שיעורים שלהם ביוטיוב ולחלקם יש גם מאמרים קלים לקריאה באתר "לדעת להאמין").
לגבי השאלה השנייה- לא ממש הבנתי מה אתה שואל, אם במילה תושבע אתה קורא לחלק בעל פה שהגיע מסיני- מדובר בעיקר על "הלכות למשה מסיני"- אוסף של הרבה כללים הלכתיים בנוסף לכללי דרישה ואיך מבצעים בפועל פעולות מסוימות (שחיטה, מילה, זיהוי צרעת ועוד) אלה דברים שדי טרוויאלי שיהיו ואני לא כ"כ מבין מה קשה בזה שאנחנו מסתמכים על זה (איך היינו יכולים לנחש מהכתוב מה זה בדיוק "לזבוח") ואם אתה מתכוון לכל ספרות חז"ל, אז זה לא שאנחנו לא יודעים מי אמר מה, חלק גדול מובא בשם אומרו ואת השאר אפשר לשייך לבתי מדרש/ תקופות. לגבי החשש מטעויות, תמיד יש חשש, אנחנו לא מושלמים, אבל הקב"ה נתן לנו את התורה ו"לא בשמיים היא"- הוא רוצה שנשתמש בשכלנו ובהכרעתנו כדי להסיק את המסקנות וזה מה שנצטווינו לקיים.
אריאל מייקלסון, 052-8431692